פרופסור משה כהן-אליה שואל בטור דעה שפרסם במעריב כיצד יתכן שלמרות שנתוני המאקרו של ישראל נראים טוב, "הישראלי לא מרגיש עשיר" ו"המזון, הדירות והמכוניות כל כך יקרים"? התשובה שלו היא שבישראל יש "בעיה מבנית" שאותה הוא מכנה "הדיפ סטייט הכלכלי." לדבריו, אין מדובר בקונספירציה, אלא ב"מערכת של אינטרסים, רגולציה, חסמי כניסה וקשרים בין מוסדות שמתגבשת במשך עשרות שנים, עד שהיא מתחילה להגן על עצמה."
ומי אחראי לדעתו לדיפ סטייט הכלכלי? מי מונע "פתיחת יבוא, הורדת חסמי כניסה, פירוק ריכוזיות, הגבלת הדלת המסתובבת, האצת תכנון ובנייה, ויצירת תנאים שבהם שחקנים חדשים באמת יכולים להתחרות בוותיקים" שלדעת פרופסור כהן-אליה חיוניים לטיפול ביוקר המחיה? ובכן, האשם לדבריו נעוץ במאבק של מחאת קפלן שלדבריו היה "סלקטיבי מאוד" ולא גילה מספיק רגישות "למוקדי כוח כלכליים בלתי-נבחרים שמשפיעים מדי יום על הכיס של כל אזרח בישראל." נכון, הוא לא טוען "שכל מפגין בקפלן ביקש להגן על מונופולים," אלא שמחאת קפלן "קידשה את הכוחות שמזוהים עם ההגמוניה הישנה." המסקנה העולה מדבריו היא שאם מחאת קפלן הייתה מוחה בתקיפות נגד יוקר המחיה, או שאולי לא הייתה קמה בכלל, אזי רמת המחירים בישראל לא הייתה גבוהה כפי שהיא כעת.
באופן מוזר, פרופסור כהן-אליה, שטוען שלהגמוניה הישנה יש נקודת עיוורון כלפי מוקדי הכוח, שוכח שמי שאמור לפתוח את המשק ליבוא, להוריד חסמי כניסה, לפרק ריכוזיות, להגביל את הדלת המסתובבת, להאיץ תכנון ובנייה, ולאפשר לשחקנים חדשים להתחרות בוותיקים היא הממשלה. זה תפקידה. לשם כך נבחרה. ומי שעומד בראשות הממשלה מאז 2009, למעט הפוגה של שנה וחצי, הוא בנימין נתניהו. הוא ההגמוניה, ואחרי שנים כה ארוכות בתפקיד, אפשר גם להחשיב אותו בתור "הגמוניה ישנה," זו שכלפיה יש לכהן-אליה טענות. לצידו של נתניהו בהגמוניה הישנה עומדים שרים נוספים כמו ישראל כ"ץ שכיהן בכל ממשלות נתניהו מאז 2009, או חיים כץ, יריב לוין, מירי רגב, וגילה גמליאל, שכיהנו בכל ממשלות נתניהו מאז 2015. אם לכהן-אליה יש טענות נגד הדיפ סטייט הכלכלי, טוב שיפנה אותן קודם כל למי שהכוח בידיו והוא זה שנבחר להתמודד עם בעיות המשק.
פרופסור כהן-אליה גם כותב כי "הדיפ סטייט הכלכלי אינו מסתתר במחשכים. אנחנו פוגשים אותו בכל פעם שאנחנו פותחים את הארנק." אוסיף שאנחנו פוגשים אותו גם בכל פעם שאנחנו פותחים טלוויזיה, רדיו, או עיתון, ורואים בהם את אחד מנציגי הממשלה. היא הכתובת לטיפול בבעיות, ביניהן בעיית יוקר המחיה. ואם אחרי שנים ארוכות בראשות הממשלה בנימין נתניהו עוד לא הצליח לטפל בבעיות שכהן-אליה מציין, סביר להניח שכבר לא יצליח. אחרי הכל, הוא עצמו אמר בראיון לדן שילון כי "אם לא נעשה את זה בקדנציה הראשונה, אולי נעשה מה שצריך בקדנציה השנייה, אבל יותר מזה אתה לא צריך. תעשה את הדברים, לך הביתה - במובן הפוליטי."
פרופסור כהן אליה צודק: "הטיפול ביוקר המחיה איננו עוד "רפורמה." הוא מאבק במבנה כוח." רק שהכוח איננו נמצא בידי גופי מחאה או אזרחים מן השורה. הכוח הוא בידי הממשלה, במיוחד כזו המכהנת שנים ארוכות בתפקיד. ואם היא טרם הצליחה לפתור את בעיית יוקר המחיה, הרי שכבר לא תצמח ממנה ישועה.
התרעות פיקוד העורף