המלחמה הבאה עלולה להתחיל מהמפה: ישראל חייבת גבולות שהטבע שרטט | אל"מ מיל' אמיר נוי

ישראל ניהלה במשך עשרות שנים את גבולותיה כאילו קו על מפה הוא גבול אמיתי. הוא לא. קו יכול להיות ישר, עקום, כחול, ירוק או אדום. הוא יכול להיקבע בהסכם בינלאומי, בוועידת שלום, בהחלטת מעצמות או בעקבות מלחמה. אבל אם הוא אינו מייצר תנאי ביטחון סבירים - הוא אינו בהכרח גבול טוב.

הגבולות הטובים ביותר הם אלה שהטבע כבר סימן עבורנו: נהר, רכס הרים, עמק עמוק, תל, נקודת גובה שולטת או מכשול גאוגרפי משמעותי. הטבע אינו מנהל משא ומתן. הוא גם אינו משנה את דעתו בעקבות חילופי ממשלות. לכן ישראל חייבת לנצל את המלחמה הזאת כדי לגבש תפיסת גבולות חדשה: טופוגרפיה, עומק אסטרטגי, אזורי חיץ, פיקוח בינלאומי ויכולת פעולה ישראלית במקרה של הפרה.

לא עוד קווים על מפה

זהו למעשה אחד מעקרונות היסוד של תפיסת "הגבולות בני ההגנה" שפיתח יגאל אלון לאחר מלחמת ששת הימים. מחקר של המכון למחקרי ביטחון לאומי על תוכנית אלון מציין כי גבול אסטרטגי ראוי צריך להתבסס על תוואי טופוגרפי המשמש מכשול קבוע, מעניק עומק אסטרטגי ומאפשר התרעה מוקדמת. זה אינו רעיון נוסטלגי. גם בעידן הטילים, הכטב"מים והמודיעין הלווייני, הצורך במרחב, בזמן התרעה ובשליטה בתוואים שולטים לא נעלם. מלחמת התקומה המחישה מחדש עד כמה מסוכן גבול שבו האויב נמצא במרחק קצר מדי מיישובים אזרחיים.             ישראל אינה יכולה לסיים מלחמה היסטורית אחת - ולבנות בתוכה את המלחמה הבאה.

סייקס-פיקו הוא שיעור

הגבולות שנוצרו במזרח התיכון לאחר התמוטטות האימפריה העות'מאנית הם דוגמה לסכנה שבהנדסה גאוגרפית על ידי בני אדם שאינם בהכרח אלה שייאלצו לחיות עם תוצאותיה. סייקס - פיקו עצמו לא היה הגבול הסופי של לבנון, והוא יושם רק באופן חלקי. אבל הוא סימל תופעה רחבה יותר: מעצמות אירופיות קבעו אזורי שליטה והשפעה במרחב שההיגיון המקומי והביטחוני שלו היה שונה לחלוטין. הגבולות הסופיים התגבשו בהמשך - בשורה של הסדרים נוספים.

וזו הנקודה החשובה: גבול שנולד מתוך תפיסה מדינית מסוימת עלול להפוך לבעיה ביטחונית כאשר המציאות משתנה. מה שהיה נכון ב-1920 אינו בהכרח נכון ב-2026. ומה שנראה סביר על שולחן המשא ומתן אינו בהכרח סביר כאשר טיל נ"ט נמצא כמה מאות מטרים מבית בישראל.

לכן השאלה הראשונה אינה "איזה קו יסכימו השכנים לקבל?" השאלה היא:  איזה גבול יאפשר למדינת ישראל להגן על אזרחיה גם אם השכן שמעברו יחליט יום אחד להיות אויב?

גבול חייב מרחב טופוגרפיה לבדה אינה מספיקה. בין הגבול לבין האיום צריך להיות מרחב התרעה וחיץ.

לא שטח הפקר, אלא אזור מוגדר ומפוקח שבו למדינה השכנה אסור להציב כוחות צבא, טילים, ארטילריה, מיליציות או תשתיות התקפיות. יכולים לפעול בו משטרה וכוחות משמר גבול - אבל לא צבא העיקרון הזה הוכיח את עצמו בגבול ישראל - סוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים. הסכם הפרדת הכוחות מ-1974 יצר אזור הפרדה בין ישראל לסוריה, שבו הוצב כוח אונדו"ף של האו"ם, ולצדו אזורים שבהם הוגבלו הכוחות והחימוש.    התוצאה הייתה יוצאת דופן במזרח התיכון: במשך עשרות שנים נשמר שקט צבאי יחסי בגזרה. זהו שיעור שאסור להתעלם ממנו.

סוריה: לא חוזרים אוטומטית לקו הישן

קריסת משטר אסד בדצמבר 2024 שינתה את המציאות. ישראל הרחיבה את אחיזתה באזור החיץ ובשטחים הסמוכים לו ופעלה להשמדת חלקים נרחבים מהיכולות הצבאיות שנותרו מהמשטר הקודם.

גם במכון למחקרי ביטחון לאומי הוצעו מסגרות להסדר עתידי בסוריה שישמרו חיץ בין ישראל לסוריה לצד מנגנוני פיקוח בינלאומיים. מכאן צריך לגזור עיקרון פשוט:  אין לחזור אוטומטית לקו הישן רק מפני שהוא מופיע במפה.   צריך הסדחדש המבוסס על תוואי השטח, עומק התרעה, פירוז והגבלת כוחות. אם המשטר בדמשק יהיה יציב, אחראי ומחויב להסכם - ניתן יהיה לדון בהסדר. אם לא, אין סיבה שישראל תוותר על מרחב הביטחון שהמציאות חייבה אותה ליצור.

לבנון: הליטני הוא גבול אסטרטגי

בצפון ההיגיון ברור עוד יותר. במשך שנים נאמר לישראל שהגבול הבינלאומי הוא הגבול. אבל חיזבאללה הוכיח שגבול בינלאומי אינו בהכרח גבול ביטחוני. הסכם 1701 קבע למעשה את הליטני כקו משמעותי מבחינה צבאית: מדרום לנהר אמורים היו להימצא רק צבא לבנון וכוחות יוניפי"ל. אלא שההסדר הופר פעם אחר פעם, וחיזבאללה התבסס מדרום לליטני. הליטני הוא תוואי טבעי ברור. הוא מייצר עומק גאוגרפי ומכשול.

לכן, אם ניתן להגיע להסכמה עם לבנון על הסדר שבמסגרתו הליטני יהיה קו הביטחון - זהו פתרון עדיף. ואם אין הסכמה, ישראל צריכה להחזיק בתפיסה של תוואי השטחים השולטים מצפון לגבול הבינלאומי, במרחק שיאפשר הגנה אפקטיבית על יישובי הגליל. העיקרון אינו "עוד שטח".      העיקרון הוא עוד זמן, עוד עומק ועוד שליטה טופוגרפית.

גם גבול ירדן חייב להשתנות

הגבול המזרחי זכה במשך שנים לפחות תשומת לב, משום שהמציאות בו הייתה שקטה יחסית. אבל הברחות, חדירות והאיומים המגיעים ממזרח מחייבים תפיסה חדשה. משרד הביטחון כבר החל בבניית מקטעים של מכשול בגבול המזרחי, כחלק מתפיסת הגנה מחודשת על בקעת הירדן והגבול המזרחי. גבול שאינו מוגן אינו "גבול שקט". הוא פשוט גבול שעדיין לא נבחן מספיק. המבחנים ש"המציאות המזרחית" מעמידה אותו – עשויים להיות קריטיים לביטחון ישראל.

עזה: לא מוותרים על השליטה הביטחונית

עזה היא המבחן הגדול ביותר. ההתנתקות הוכיחה שנסיגה חד-צדדית ללא הסדר ביטחוני יכולה להפוך שטח סמוך למדינת ישראל לבסיס יציאה למלחמה. לפיכך, אסור לחזור למציאות שבה ישראל מוותרת על השליטה הביטחונית בגבולה ומקווה שמישהו אחר יעשה את העבודה. הגנה על "קו השער" – כשלה.

הגבול עם מצרים צריך להישאר הגבול הבינלאומי, אך הוא חייב להיות מגובה במנגנון ביטחון אפקטיבי שימנע הברחות, חדירת נשק ובניית תשתיות טרור. העיקרון צריך להיות פשוט: גבול בינלאומי - כן; הפקרות ביטחונית - לא.

פיקוח בינלאומי – אבל עם שיניים

זהו העיקרון הרביעי. הסדר העתידי צריך לקבוע מראש מי מפקח, מי רשאי להיכנס לשטח, מי בודק הפרות ומה קורה לאחר שהפרה מתגלה. לא עוד כוח בינלאומי שמצלם, מדווח ומסתפק בדו"ח.

כל הפרה צריכה לעלות מיד למועצת הביטחון. הפרות חמורות צריכות לגרור סנקציות כלכליות ואישיות. ומדינה או ארגון שמפרים הסכם שוב ושוב צריכים לדעת שההסכם עצמו לא יגן עליהם. כי הסכם ללא מחיר להפרתו אינו הסכם ביטחוני. הוא פיסת נייר.

המטרה: למנוע את המלחמה הבאה יש מי שיטען שדרישה לגבולות כאלה תהפוך את ישראל למדינה תוקפנית. ההפך הוא הנכון.                       מדינה שמבקשת גבול ברור, עומק אסטרטגי, אזור חיץ ומנגנון פיקוח היא מדינה שמבקשת למנוע מלחמה.המטרה האמיתית של גבול אינה רק לסמן היכן מתחילה מדינה אחרת. המטרה היא לקבוע היכן מסתיימת היכולת של האויב להתקרב אליך.

מלחמת התקומה צריכה להסתיים לא רק בהכרעה צבאית של אויבי ישראל, אלא בשינוי תפיסתי עמוק. לא עוד גבולות שנקבעים רק לפי מה שנראה טוב על מפה. לא עוד הסכמים שמניחים שהצד השני יכבד אותם רק מפני שחתם. ולא עוד הסתמכות על כוחות בינלאומיים שאינם מסוגלים לאכוף את המנדט שלהם.

ישראל צריכה גבולות שהטבע מסייע להגן עליהם, מרחבי חיץ שמעניקים לה זמן התרעה, מנגנוני פיקוח שמזהים הפרות ויכולת צבאית ברורה להשמיד כל איום שנבנה מעבר להם. כי שלום אמיתי אינו מתחיל בקו שמסמנים על מפה. שלום אמיתי מתחיל בגבול שהאויב אינו יכול לפרוץ.