משהו: מעכשיו, כשמתקשרים לאנשים מן הראוי לשאול: אתה כאן או בארגנטינה?
האודיסאה בקולנוע
זה סרט שמלא במשחק מעושה, ובכלל גדוש בצבעי מאכל מלאכותיים. למרות תקציבי הענק קסדות הלוחמים נראות לא פעם כאילו קנו אותן ב"פיראט האדום", יש לי בבית קסדה כזאת מפלסטיק דמוי נחושת. גם חלק מהתפאורות נראות כאילו גילפו אותן מקלקר לצורך הצגה בחוג דרמה.
לסרט גם יומרות חינוכיות מדכאות. אני שונא שמחנכים אותי באופן כפייתי. אחת המגמות החינוכיות שדוחפים בכוח בסרט היא מה שקרוי "גיוון אתני". זה תפור לתוך הסרט כל כך רע, וכל כך מגמתי, שאפילו בפרסומת למזגנים משתדלים יותר. אם כבר גיוון אתני, וייצוג על פי מפתח, מדוע לא ראיתי בסרט מישהו מתעטף בטלית ומניח תפילין? אחד הלוחמים היה יכול להיות כזה, ועם כיפה סרוגה. מדוע קופחנו? סרט מפלה!!!
רוצים מילה טובה? הסוס הטרויאני עשוי יפה, מקורי ומשכנע יותר מאשר רוב התיאורים החזותיים של הסוס הטרויאני שראיתי מימיי. בסדר, לכו. בקשו קודם מהבינה שלכם תקציר בן 600 מילה של "האודיסאה". אבל אל תצפו לסרט באמת טוב.
אלול, סליחות
די, נו. די, בבקשה. מדוע יש עדיין חוקים ותקנות שמפרידים באופן כה גס בין אשכנזים וספרדים? תארו לעצמכם שהיו מודיעים: בחינות בגרות לאשכנזים מתקיימות ביוני, ובחינות בגרות לספרדים ביולי.
כל יום שישי אני מתעצבן. בסידור, בברכת קבלת שבת, כתוב ככה: "זיכרון למעשה בראשית", ואז מתחיל עניין מביש. באותיות קטנות כתוב: "אשכנזי", ואז, באות בצבע אדום "כי הוא יום", וחוזרים לאות בצבע שחור: "תחילה למקראי קודש", ואז שוב בקטן המילה "אשכנזי" ואז שוב באות אדמונית "כי בנו בחרת ואותנו קידשת מכל העמים", ואז חזרה לאות בצבע שחור, שאותה קוראים רק הספרדים: "ושבת קודשך באהבה וברצון הנחלתנו". מה זה אי-הסדר הנורא הזה? ומדוע בברכה על היין צריך לציין שספרדים אומרים הַגֶּפֶן, ואשכנזים הַגָּפֶן.
מה זה הדברים המכוערים האלה? מדוע אני, הבנים שלי והנכדים שלי צריכים לראות זאת מול העיניים בסידור קבלת שבת כל שבוע? מה פתאום עדיין מזכירים בכלל את המילים "ספרדי" ו"אשכנזי" בסידור התפילות? האם יש משהו מפלג מזה, ועוד כל יום שישי, כל שבוע, בדפוס, באותיות אדומות ובהוראות באותיות קטנות. המקום שבו הפילוג בעם הוא הגדול ביותר, הברור ביותר והבלתי ניתן לשינוי כיום הוא בעולם היהדות, שצריך להיות הגורם המאחד הגדול ביותר.
סבא שלי, שהיה, כידוע, הראשון לציון, הרב הראשי למדינת ישראל (וגם לפני קום המדינה), התנגד לחלוקה לעדות. הוא לא השתמש בכינוי "הרב הראשי הספרדי". אני לא אוהב לראות שכתוב עליו שהוא היה הרב הספרדי הראשי. גם קשה למצוא שהרב הרצוג, שכיהן איתו, קרא לעצמו "הרב הראשי האשכנזי".
בנקודות רבות אני לא זכאי להשתמש בהגות של סבא שלי או בשמו ובזכרו, כי אני לא קרוב לצד הדתי וההלכתי של עולמו. אמי ואבי היו חילוניים, ואני גם. עם זאת אני יכול להיות גאה מאוד בהמון ממה שסבא שלי אמר, עשה, כתב וחשב. להתחבר אליו, ללמוד ממנו בהערכה רבה ולצטט לכם.
מה ששכחתי על המוח
פינת השלולית
בארץ רחוקה בצפון הלך נסיך ברחובות העיר כאשר חץ אהבה מפלח אותו. הוא הלך כך ושר, ואנשים מצלמים את התופעה המיוחדת הזו בטלפונים שלהם. הוא שר: "הלוואי ותהיי מוכנה לבעור שוב באש, שתהיי מוכנה לסלוח לי, להכניס אותי אל תוך היום שלך. כשהצמא להישאר איתך לתמיד ינצח, אפסיק לפחוד שהשמיים יאמרו לי: זה הסוף. הפסיקי להילחם בי! במלחמה שלך אין מנצחים, אני מבקש: חזרי אליי. בלי אהבה הנשמה שלי, כמו שלולית בלי מים, מתייבשת".
הנסיכה הצעירה שמעה אותו שר, ואכן הגיעה. היא רצה אליו, חיבקה אותו לנשיקה, וחץ האהבה שחודו יצא מהחזה שלו פילח גם אותה וחיבר אותם יחד. הם חיים עד היום באושר. אני מקווה. בכל מקרה, הצילומים בטלפונים של האנשים סביב יצאו נהדרים.
התרעות פיקוד העורף