דחלאן יעץ לאמריקאים והשיא להם עצות לאורך כל התקופה, כבר מראשיתה של המלחמה ועד לימים אלה. עצותיו נגעו לאופן שבו יש לדבר עם חמאס. הוא הקים רשת של נאמנים ועובדים בכל רחבי הרצועה, המסייעים בידו להכיר את הלך הרוחות לאורכו ולרוחבו.
לפני כחמש שנים הקים מפלגה, “הזרם הלאומי הדמוקרטי”, שנציגיה מקיימים פעילות ענפה ברצועה וגם השתתפו במגעים עם המודיעין המצרי להפסקת האש. ממקום מושבו באבו דאבי הקים דחלאן מפעל מזון וציוד לתושבים שנעקרו מבתיהם, במימון מכיסו ומכספי ממשלת איחוד האמירויות. המשק העזתי מושבת כמעט כולו, ושיעור האבטלה חצה את 80 האחוזים. על כן, צורכי הקיום של האוכלוסייה בימים אלה נשענים ברובם על תרומות.
ברשימת הגופים והמדינות התומכות במשלוחי מזון וציוד חיוני לעזתים אפשר למצוא גם את קטאר, ירדן, האו”ם, עמותות טורקיות ואף מדינות באיחוד האירופי, אבל דחלאן ואיחוד האמירויות הותירו את כולם מאחור. שניהם יחד, כספו הפרטי והון של ממשלת אבו דאבי, השקיעו יותר ממיליארד דולרים לטובת אזרחי הרצועה מפרוץ המלחמה ועד ימינו אלה.
קשרים עם ישראלים
כספים מייעוץ ביטחוני
דחלאן, בן 64, נולד וגדל בח'אן יונס. את הונו הרב עשה בייעוץ ביטחוני לממשלות. התמחותו המקצועית היא אבטחת אישים ומתקנים בעבור מדינות. את הידע הוא רכש מהסובייטים בצעירותו כקצין בפת”ח. באינתיפאדה הראשונה גורש לירדן, המשיך ממנה לתוניס והסתופף בשורות ההנהגה. בעקבות הסכם אוסלו חזר לרצועה והיה לבן טיפוחיו של יאסר ערפאת. הראיס מינה אותו לראש מנגנון הביטחון המסכל ברצועה ואחר כך לשר הפנים ברשות. על הכוונת שלו היו ראשי תנועות חמאס והג’יהאד האסלאמי וחמושי הזרוע הצבאית שלהן, והוא החל להצר את צעדיהם ואף לסכל פיגועים נגד ישראלים.
עד מהרה התגלע סכסוך חריף בינו לבין ערפאת על סגנון הניהול המיושן של הבוס וקידום דמויות בלתי ראויות, כך לשיטתו של דחלאן. כאשר נפלה הרצועה בידי חמאס ב־2007, שהה דחלאן ברמאללה וכבר לא החזיק בתפקיד רשמי כלשהו. למרות זאת דבק בו הכתם כמי שהניח את היסודות לעקרונות הביטחון של הרשות ברצועה.
דחלאן עקר לירדן, וממנה למפרץ, ומשם החל לבסס אהדה כלפיו באמצעות תמיכה באוכלוסייה הפלסטינית תחת אפה של הרשות. במיוחד הצטיין במימון חבילות מזון לנזקקים במחנות הפליטים. אבו מאזן ראה בכך מעשה חתרנות, ניסה לבלום אותו, ובשיא העימות ביניהם הכריז על סילוקו משורות הפת”ח. דחלאן זכה, ואחרי חמאס וערפאת נולד לו יריב פלסטיני שלישי.
כיום, בהיעדר הנהגה כריזמטית, מייצג דחלאן עבור פלסטינים רבים את התקווה לעתיד של יציבות וחיי שלווה. הוא צעיר יחסית, מתון, חילוני ומרוחק מהמנגנון המסואב של הרשות. מבחינה מדינית הוא נחשב מתון ופרגמטי, בעל קו עצמאי, אבל גם לפוליטיקאי ממולח ואדם שאינו נוח לבריות. נוסף על כך, הוא אומן של יחסי הציבור. לעצמו.
השותפות בין דחלאן לחמאס בימים אלה עלולה להטעות. בשלב הזה הם נזקקו לו מאוד כדי שישמש מליץ יושר עבורם בפני האמריקאים. ואכן כך קרה. דחלאן הוא אחד הגורמים המרכזיים לכך שהבית הלבן בחר בדרך השיקום ולא בהמשך חיסולה של חמאס. אבל דחלאן עבורם הוא גם יריב פוליטי, ובהשתלשלות נסיבות עתידית עלול לחזור ולשמש אויבה של חמאס. הם זוכרים לו היטב את שנות ה־90 הרעות, שבהן היה לשריף של עזה.
נוסף על שאר משימותיו, גייס דחלאן את המימון לפעילותה של המשטרה הפלסטינית החדשה. כוח זה ימנה בשלב הראשון 2,000 לובשי מדים, כולם עזתים שכבר גויסו, ובחלקם אומנו במצרים ובירדן. הכוח אמור להחליף את משטרת חמאס. משימתו העיקרית תהיה לשמור על החוק והסדר, אבל גם לאסוף את הנשק מחמאס ולהגן על אנשיה מפני נקמות. אם חמאס אכן תפורק מנשקה, וכמותה המיליציות שהקימה ישראל, תישאר המשטרה הזו הכוח הביטחוני היחידי ברצועה. היא תהיה נאמנה למי שמשלם את משכורתה, כלומר, למוחמד דחלאן. בחמאס מבינים את משמעות התוכנית. דחלאן מקים לעצמו כוח פרטי שיבוא על חורבות מערכי השלטון שלהם.
כל עוד הוא משקיע מאמץ לדחוף את מפעל השיקום ושולח ציוד ומזון במאות מיליונים, הוא זוכה לברכתם. ברגע שיתחיל לפרוע את השטר ולפרוס את שליטתו על הרצועה באמצעות השוטרים, קיים סיכוי שהם יעמידו בפניו מחסום. כל עוד תהיה נשמה באפם.
התרעות פיקוד העורף