גוטליב הייתה בכל מקום. כל התפרצות הפכה לסרטון, כל צעקה לכותרת, כל עימות בוועדה לעוד אלפי שיתופים ותגובות. היא תקפה את היועצת המשפטית לממשלה, התעמתה עם אנשי אופוזיציה, פרסמה מידע על איש שב"כ גם לאחר שהוזהרה מפני הפגיעה האפשרית בו, והפכה את הדיונים על הסרת חסינותה לעוד במה. אנשים הריעו לה על כך שאינה סופרת אף אחד, גם כאשר מי שאינה סופרת נמצא בתוך המחנה שלה.
המספרים ברשת וסקרי האהדה יצרו תמונה ברורה: גוטליב היא כוח. בסקר שנערך בקרב מצביעי הליכוד היא קיבלה כמעט 40% תמיכה. בסקר גולשים אחר היא אפילו דורגה ראשונה. קל להבין כיצד תשומת לב כזאת נראית כמו הון פוליטי. אלא שהפריימריז אינם כפתור לייק. מתפקד צריך לבחור מספר מוגבל של מועמדים, וכאשר הוא בוחר, הוא לא נשאל רק מי בידר אותו או מי אמר את הדבר הכי חריף. הוא נשאל למי הוא מוכן לתת כוח.
אצל הגבר, הכעס אומר שמשהו חמור קרה. אצל האישה הכעס אומר שמשהו לא בסדר איתה. הוא כועס מפני שמישהו נכשל. היא כועסת מפני שהיא אימפולסיבית, לא יציבה ולא שולטת בעצמה. מחקרים נוספים על דומיננטיות מצאו שנשים נענשות יותר מגברים כאשר הן מפגינות כוח באופן ישיר ובוטה. לא משום שהקהל מתנגד לכוח, אלא משום שאותו כוח מקבל פירוש אחר כאשר אישה מפעילה אותו.
"היא מזיקה לרשימה"
זה מה שקרה בהדרגה לגוטליב, לסילמן ולגולן. ההתנהגות שלהן הפסיקה להיות אמצעי והפכה לתיאור האישיות שלהן. הקהל צפה, צחק, שיתף והריע, אבל ברגע שבו התבקש לתת להן כוח ממשי, עלתה שאלה אחרת: האם אפשר לסמוך עליהן? בשלב מסוים כבר לא היה ברור אם הן משתמשות בהתפרצות כדי להשיג מטרה, או שההתפרצות היא כל מה שיש.
הפער הזה בולט במיוחד בקהל שמחזיק בתפיסה מסורתית של תפקידי גברים ונשים. גם נתניהו ידע להשתמש בו. לפי הדיווחים, סביבתו פעלה להחלשת גוטליב, בעוד גברים לא פחות בוטים ולא פחות מזיקים המשיכו ליהנות ממעמד של לוחמים נאמנים. אחרי פרסום התוצאות טענה מאי גולן ש"לא רצו אישה ימנית ודעתנית במפלגה", והאשימה מתדרכים מטעם ראש הממשלה. אפשר לחשוב שהיא מסירה מעצמה אחריות. אפשר גם להודות שבנקודה הזאת היא זיהתה משהו אמיתי.
נתניהו לא היה צריך לומר שאישה כועסת אינה ראויה לכוח. די היה לאותת שגוטליב אינה ניתנת לניהול, שהיא מזיקה לרשימה, שהיא הלכה רחוק מדי. על גברים שנוהגים כך אומרים שהם קשים, אבל מועילים. על נשים אומרים שאי אפשר לשלוט בהן. אפשר לקרוא לזה ניהול פוליטי. אפשר גם לקרוא לזה שוביניזם.
ויראליות וקולות הם שני דברים שונים. אפשר ליהנות מאוד מאישה שמתפרעת בשם המחנה, כל עוד היא נשארת על המסך. ברגע שצריך לתת לה מקום ליד שולחן הכוח, מתברר שהקהל אהב את ההתפרעות יותר משאהב את האישה.
התרעות פיקוד העורף