זוהי מציאות מעוותת שבה כל ביקורת עניינית מנוטרלת מיד באמצעות תוויות ריקות מתוכן ודמוניזציה שיטתית. מי שמעז לומר את האמת הפקוחה בפרצופם של ראשי המחנות, הופך מיד מטרה לחיסול פוליטי ותקשורתי מצד עדרים עיוורים המקדשים את האדם על פני הערך. לצערי הרב, במדינת ישראל חיים רבים מאוד הדיוטות מכל המגזרים, ימין, שמאל, דתיים, חילונים, ערבים יהודים שמה שמוביל אותם זו אידאולוגיה צרה, מניעים פוליטיים וזרים, מניעים של הישרדות אישית ועוד. האנשים הללו מעדיפים את טובת המחנה הצר שלהם על פני טובת הכלל, והתוצאה היא חברה מפורקת שמפקירה את עתידה במו ידיה.
האינטרס של הקבוצה גובר על האינטרס של ביטחון המדינה, הם מוכנים לחבל קשות איש ברעהו, ובכך הם מקרבים את חורבנה של המדינה. המחירים של ההתנהלות הזו מתבטאים ביום-יום בשחיקת ההרתעה, בשיתוק המערכות הציבוריות ובהעמקת הקרעים עד כדי אובדן היכולת לייצר הסכמה מינימלית על עצם קיומנו כאן. ההנהגה והציבור כאחד ממשיכים לטמון את הראש בחול, להתעסק בתפל במקום בעיקר, ולהתעלם מהאיומים האסטרטגיים האמיתיים המאיימים לכלותינו מבחוץ ומבפנים.
עד שלא נפנים שאין לנו מדינת אחרת, והצורך לשלב ידיים ולטפל באינטרס הלאומי, לא נגיעה לחוף מבטחים. אם נמשיך בנתיב ההתאבדות הנוכחי ונדבק בעור שיניים באגו השבטי, ההיסטוריה תשפוט אותנו בחומרה רבה על כך שהיה לנו בית לאומי מפואר, אך במו ידינו החריבנו אותו על מזבח של שנאת חינם ומלחמות קודקודים חסרות תכלית.