כולם הזדעזעו מהאמירה על רוסית; את ההדרה מהמסך אף אחד לא רואה | סופי רון מוריה

דולב כהן מרמלה הצליחה ליצור הסכמה לאומית רחבה. הבחורה הופיעה בתוכנית ריאליטי ב”כאן 11” והתפייטה קבל עם ועדה כמה שהיא שונאת לשמוע שפה רוסית ש”ממש חודרת לה למוח”. לשם איזון גם שפה אמחרית היא לא מחבבת. מה לעשות שבמכולת השכונתית דולב לא נחשפת לאנגלית בריטית מעודנת. רוסית ואמחרית, זה מה שמספקים לה בשכונה.

הופעתה של דולב כהן יצרה הסכמה כמעט מקיר לקיר. בשונה מממשלה לאומית רחבה שנתניהו מבטיח להקים אחרי החגים, הסכמה לאומית רחבה סביב ההתבטאות האומללה הזו דווקא קלה להשגה: מי לא מגנה קסנופוביה? לא בבית ספרנו. אז בואו ואחלוק אתכם סיפור אישי.

התחלתי ללמוד עברית בגיל 16 במחתרת בלנינגרד, בגיל 17 כבר התחלתי ללמד. מכבש המטוס בבן גוריון ירדתי כשאני בת עשרים. כעבור שבע שנים השתלבתי בעיתון “ווסטי” בתור פרשנית פוליטית, משם עברתי ל”מקור ראשון”. במשך 15 שנה שימשתי כפרשנית פוליטית של העיתון ואני אסירת תודה עד היום לעורכים שבסוף שנות התשעים אפשרו לי לשבור את תקרת הזכוכית. רק שכעבור 15 שנה גיליתי כי לא השמים הם הגבול. כשאת מצליחה לשבור את תקרת הזכוכית, את מוצאת את עצמך בעליית הגג.

בישראל של היום עיתונאי מתקשה להסתפק במשרה בתקשורת כתובה. חייבים השלמת פרנסה, ואת הפרנסה משלימים בשוק הדיגיטלי, בערוצי טלוויזיה, בתחנות רדיו. וראו איזה פלא: חלפו יותר מיובל שנים מתחילתו של גל העלייה הראשון מברה”מ. חלפו 35 שנה מאז עלו לארץ מאות אלפים דוברי רוסית לאחר קריסת האימפריה הסובייטית.

הקהילה על גווניה מונה כמיליון דוברי שפה שחודרת למוחה של דולב כהן. ולא תמצאו ולו מנחה תוכנית אחת לרפואה באף ערוץ טלוויזיה, באף תחנת רדיו, אשר מבטא רוסי ולו הקל ביותר ניכר בדיבורו. עזבו מנחים, לא תמצאו אף פנליסטית. קסניה סבטלובה, ח”כית לשעבר, מוזמנת להשתתף פה ושם בדיונים בערוץ 13, אך זאת אך ורק במסגרת הגטו: סבטלובה מתוחמת בענייני רוסיה וארצות ערב.

ערוץ 12 כערוץ 11 וכערוץ 14, רשת ב’ כ”גלי צה”ל” וכ”גלי ישראל”, כולם שותפים לגישה של דולב כהן: אין מקום למנחים, מגישי תוכניות ואפילו לאנליסטית בעלי מבטא רוסי. מי שעלה בגיל 18-20, נלחם בעד המדינה, עבד ושילם מיסים וגידל ילדים - מנוע מלקחת חלק פעיל בשיח על דרכה של מדינת ישראל. ככה פשוט.