כחלק מהמאמץ הלאומי לצמצום חוסרי הרופאים, החליט משרד הבריאות על הקצאת משרות בחוזים מיוחדים לעמיתי רפואה. אוכלוסיית היעד היא בעלי תואר אקדמי בתחום הקשור לגוף האדם ובעלי נסיון מקצועי עם אנשים" מה הייתם חושבים אם הייתם קוראים את הידיעה הזו? האם הייתם רוצים להיות מטופלים על ידי עמיתי רפואה כאלו? ומה אם משרד התחבורה היה יוזם גיוס עמיתי טיסה בקרב מי שיש להם תואר אקדמי באווירונאוטיקה ונסיון מוכח בבניית מודלים של מטוסים? או אם משרד העבודה היה יוזם גיוס עמיתי בנייה בקרב מי שיש להם השכלה אקדמית בפיזיקה ונסיון מוכח בתיקון בעיות בבית? או אם משרד המשפטים היה יוזם גיוס עמיתי ראיית חשבון בקרב מי שיש להם השכלה אקדמית בכלכלה ונסיון רב בניהול תקציבים?
יוזמות כאלו היו וודאי מתקבלות בתדהמה או מבוטלות מיד במחי יד, אבל במשרד החינוך יש מי שחושבים אחרת. יוזמת "עמיתי הוראה", שפורסמה לפני ימים אחדים, מחפשת בדיוק את אלו: בעלי הכשרה אקדמית במקצועות הנלמדים ונסיון מקצועי ביישומם וללא נסיון או הכשרה בהוראה, לצורך שילובם המיידי בכיתות הלימוד, ללא הכשרה מוקדמת. כך, למשל, יוכלו לבורנטיות במעבדות רפואיות ללמד ביולוגיה, מהנדסות-מערכת יוכלו ללמד מדעי המחשב, ומדעניות נתונים יוכלו ללמד מתמטיקה.
התוכנית (שהיא מופע נוסף של תוכנית שהושקה לפני שנה) כבר עוררה עליה ביקורת רבה, בין היתר בשל תנאי ההעסקה והשכר המוגדרים בה, בשל האיסור על המצטרפים להצטרף לארגונים המייצגים עובדי הוראה, ובשל החשש מיצירת מעמדות בבתי הספר. ועל אלו יש להוסיף אמירה ערכית-מקצועית ברורה: הוראה היא פרופסיה, והתוכנית הזו חותרת תחת היסודות של מקצוע ההוראה עצמו.
כבר לפני כמה עשורים, הונחה הנחת יסוד בשדה החינוך: בבסיס מקצוע ההוראה יש שני מרכיבי ידע שווים בחשיבותם: ידע-תוכן וידע-הוראה. למשל, על מורה למתמטיקה לדעת מתמטיקה, וגם לדעת ללמד מתמטיקה. אך בין שני אלו מסתתר עוד גוף ידע חשוב: הוראת תחום התוכן. אין דין הוראת מתמטיקה כדין הוראת אנגלית או הוראת תנ"ך. המסלולים להכשרה להוראה עוסקים בשלושת גופי הידע האלו, וזוהי הסיבה שמסלול להכשרת מתמטיקה אינו זהה למסלול להכשרת אנגלית או למסלול להכשרת תנ"ך.
מומחי התוכן אותם רוצים לגייס עתה במשרד החינוך אינם מומחים בידע-הוראה, ולכן סביר שאינם מומחים בידע הקשור להוראת תחום התוכן. יתרה מכך, אין הכרח כי הם בעלי ידע-התוכן הרלוונטי להוראה בבית הספר, הן בגלל הפרטיקולריות שלו והן בגלל השתנות תוכנית הלימודים מאז ימיהם כתלמידים. ואם כך, מה במומחיותם מאפשר להם להיות מורים?
התוכניות להסבת אקדמאים להוראה, שפועלות בהצלחה מזה שנים רבות, מסייעות להשלים את הפערים האלו בדיוק. הן מקנות ידע-הוראה, ובפרט ידע-הוראה בתחום התוכן, ומחברות את המוסבים לידע-התוכן הרלוונטי והעדכני. אלו הן תוכניות להכשרה להוראה פר אקסלנס. אין ספק שמומחי-תוכן מן התעשייה ומן האקדמיה יכולים להביא לכיתה ידע עדכני, ניסיון מעשי והתלהבות מתחום עיסוקם. הם יכולים להיות שותפים מצוינים להוראה - כמרצים אורחים, כמנטורים ואף כמורים, לאחר הכשרה מתאימה. השאלה היא לא אם יש להם מה לתרום, אלא אם תרומתם המקצועית פוטרת אותם מן הצורך ללמוד באופן מסודר כיצד מלמדים.
התוכנית העדכנית של משרד החינוך משדרת לקהילת המורים, להורים ולציבור הרחב: אין צורך כלל בהכשרה כדי להיות מורים. מעמד המורים בישראל ממילא נמוך, וחבל שדווקא משרד החינוך הוא שתורם להחלשה נוספת של המקצוע החשוב הזה.
התרעות פיקוד העורף