מדובר באנשים עם קיבעון מחשבתי ותחושת צדק אינסופי, שמעבירה אותם על דעתם, כשהם בטוחים שהאמת נמצאת רק אצלם. בעיניהם, כל מה שהוא "ימין", "קואליציה" או "ליכוד" או גרוע מכך, "נתניהו", הוא שווה ערך לאסון או גיהינום. מבחינתם עשרה קבין של אמת וצדק הגיעו לעולם, ושלא במקרה, כולם נחתו אצלם.
מיד לאחר מכן הגיעו אלפי תגובות נזעמות, כשחלק תהו אם מדובר בפריצה לחשבון האגודה. אחרים אמרו שזו ההוכחה שעכשיו גם להט"ב יכולים להיות פשיסטים, ויש שחרצו: "הזוי על גבול ההומופובי". כלומר, אמיר אוחנה הוא אולי הומו כמונו, אבל הבעיה איתו שהוא לא משלנו.
עמי דרור הוא יזם הייטק, מרצה ופעיל חברתי. בתקופת הרפורמה המשפטית הצטרף למחאת ההייטקיסטים וצעד מקפלן עד לירושלים. לאחר טבח 7 באוקטובר הוא פעל להקדמת הבחירות ונאם ברחבי הארץ, בין השאר מול ביתו של ראש הממשלה בקיסריה, שם אמר "נמחה את זכר נתניהו".
דרור, משגב ואחרים לא מתווכחים עם הצד השני, הם רוצים להעלים אותו. למחות את זכרו. לאיין אותו. כמו בפיזיקה כך בסוציולוגיה, הכוחנות המילולית הברוטלית הזאת מעוררת אנטגוניזם. הפועל היוצא שלה הוא הבנה שאין כאן ויכוח בין ימין לשמאל ואפילו לא על "כן ביבי, לא ביבי", אלא על השאלה של מי המדינה הזאת.
קבוצת הייטקיסטים, טייסים וגם פרשנים מאמינה שהצדק רק אצלה, ושהיא תחליט איזו רפורמה תעבור ואת איזו צריך לעצור, הם יקבעו מהו רוב ושל מי המרחב הציבורי. המדינה היא לא של ה"בן זקנים" ו"האוחנות", שהיכולות, ההופעות ואפילו הנטיות שלהם לא רלוונטיות. זו בדיוק האנרגיה שתגרום לליכודניקים לנהור בחזרה לקלפיות.
התרעות פיקוד העורף