אולם מאחורי מסך העשן הססגוני, מסתתר מהלך גיאו פוליטי עמוק וקר. עבור מקרון, מדובר בהזרמת הון קריטית לכלכלת צרפת המוצגת כהישג נשיאותי; עבור בן סלמאן זוהי הלבנת תדמית, המשך המסע לקניית הון פוליטי בלב אירופה ומפגן עצמאות נוסף מול ארה"ב וישראל, המבהיר כי לריאד יש חלופות אסטרטגיות.
צרפת, שנכשלה בשנים האחרונות בניסיונותיה לשחזר מעמד בלבנון בהיעדר מנופי לחץ כלכליים, מצאה את הפתרון: רכיבה על "הגב הסעודי". במילים אחרות, צרפת תספק את הדיפלומטיה, הלגיטימציה הבינלאומית והבמה, כולל וועידת תמיכה בצבא לבנון המתוכננת בקרוב בפריז, ואילו סעודיה תספק את המשקל הפיננסי והגיבוי הערבי.
נייר לקמוס למזה"ת כולו: מאבק ארבעת הגושים על לבנון
נייר הלקמוס האזורי אינו נבחן עוד רק במישור הצבאי והעוצמת האש בדרום לבנון, אלא בשאלה מי יעצב את לבנון ולאיזה גוש תהיה הבלעדיות על השיקום וההשפעה בביירות.
ומה מבחינת ישראל
עבור ישראל וארה"ב, המתווה הצרפתי-סעודי לכאורה מציג הזדמנות (פירוק נשק ארגונים חוץ מדינתיים וחיזוק המדינה), אך למעשה טומן בחובו סיכון מבצעי ומדיני חמור.
שיח מחודש על החלטה 1701 בהובלה צרפתית פירושה קיבוע מנגנוני אכיפה רכים, התעלמות מצרכי הביטחון המיידיים של צה"ל, ויצירת חסינות בינלאומית לצבא לבנון, מבלי לוודא שהוא אכן מפרק את תשתיות חזבאללה ואת הארגון מנשקו.
חיוני שישראל תפגין דומיננטיות בזירה הלבנינית ולא תתעלם מהגוש המתהווה של סעודיה וצרפת, אותה סעודיה שלאחרונה חתמה על הסכם מכה יחד עם טורקיה ופקיסטן, הסכם שאינו מכוון נגד איראן (למי שתהה).
בהיעדר אקטיביזם ישראלי, הוועידה המתוכננת בפריז לתמיכה בצבא לבנון עלולה לקבוע נורמות בינ"ל שיכבלו את ידיה של ישראל בעתיד.
ומה לעשות תכל'ס בשטח?
סביר שניסיון פרונטלי לבטל או לחסום את הוועידה בפריז ייכשל, יגביר את החיכוך מול צרפת, ויציב את ישראל בעמדת סרבנית הסדרים. לכן, על ישראל יחד עם הממשל בארה"ב לפעול כבר עתה להחזרת היוזמה לארה"ב (ולישראל) ולעצב אותה בהתאם לאינטרסים הביטחוניים החיוניים:
אסטרטגיה של התניה קשיחה, הנשענת על הציר עם וושינגטון, יכולה להפוך את המהלך הצרפתי-סעודי המתהווה מסיכון דווקא לפלטפורמה שמציבה תנאים קשיחים ובלתי מתפשרים לממשל ולצבא הלבנוני.
התרעות פיקוד העורף