יש מסורת ותיקה בפוליטיקה הישראלית: לפני הבחירות מדברים בשפה של עקרונות, ואחריהן מגלים את שפת המציאות. הבוחר הישראלי כבר מכיר את המשחק. מבטיחים לו "לעולם לא", "בשום תנאי", "לא אשב", "לא אסכים", "לא תהיה ממשלה". ואז מגיע היום שאחרי הבחירות, המספרים מונחים על השולחן, ופתאום המילים מקבלות פרשנות גמישה.
במקביל, במחנה האופוזיציה נשמעות הצהרות על ממשלה ללא הישענות על המפלגות הערביות. איזנקוט עצמו כבר נקלע לוויכוח ציבורי סביב האפשרות של ממשלת מיעוט, והסוגיה הערבית הפכה לאחד המוקשים הפוליטיים המרכזיים של הבחירות המתקרבות.
פוליטיקה היא מקצוע שבו הנסיבות משתנות, ולעיתים מנהיג שמפר התחייבות אידיאולוגית מקיים דווקא את הבטחתו החשובה יותר – להקים ממשלה ולמנוע תוצאה גרועה בעיניו.
אבל יש הבדל בין שינוי עמדה ובין זלזול בבוחר. לכן הייתי מציע לכל הפוליטיקאים, מימין ומשמאל, להפסיק את השימוש ב"לעולם לא". אל תגידו "לא נשב עם אלה". אמרו: אלה התנאים שבהם נשב עם אלה. ואל תגידו "בשום תנאי".
כי הפוליטיקה הישראלית הוכיחה שוב ושוב שמה שנראה בערב הבחירות כמו קיר בטון, הופך לפעמים בבוקר שאחריהן לקרח. והשמש הפוליטית, כידוע, יודעת להמס גם קרח עבה מאוד.
התרעות פיקוד העורף