היה לו קל לחשוף חפץ ענק כאנייה שקועה במים עמוקים. אם איתמר בן גביר, כאזרח, היה מגיש מועמדות לתפקיד מאבטח בקניון, האחראים היו בודקים את עברו, מגלים שהורשע בבית משפט ופוסלים על הסף את בקשתו לתפקיד מאבטח. לכהונת שר בממשלה לא הייתה לבן גביר שום בעיה ומכשול.
העובדה שבן גביר הוא זה ששמו נקשר, אפילו רק ארעית, עם סיפור היסטורי כהטבעת אלטלנה, הזכור וחרוט ככתם שחור בלתי מחיק בתולדות מדינת ישראל, היא עובדה שמסמלת, מבטאת את המסקנה, ליתר דיוק את הלקח, שאפשר וצריך ללמוד מהפרשה העגומה והכואבת של הטבעת אלטלנה.
לתקרית אלטלנה היו כל הסיבות, המניעים, להפוך בזמנו לגורם מרכזי להיווצרות של פילוג, שסע, של מקור לשנאה ולהסתה בין מגזרי האוכלוסייה בישראל, שהזדהו עם מפא"י לבין מי שנמנו עם אוהדי אצ"ל וראשיתה של מפלגת חרות - אולי אפילו יותר סיבות מאלה שיצרו וגורמים לפילוג, לשסע, לשנאה ולהסתה שלוהטים היום בין הרוב החילוני לבין המגזר החרדיהחסידיהליטאי בגין ובעקבות המאבק לחוק גיוס חדש.
זה לא קרה אז, בעקבות הפצצת אלטלנה והטבעתה. התעקשותו של ראש הממשלה דוד בן גוריון והחלטתו למנוע מה שנראה לו סכנה ואיום לעצמאות ולשלמות השלטון בישראל, לא גרמו לפילוג, לשנאה ולהסתה שמאבק המגזר החרדיחסידי נגד גיוס תלמידי ישיבות לצה"ל גרם, מסלים ומקצין היום.
פעם הייתה כאן מנהיגות
הסיבה להבדל בין העבר הנורמלי להווה המטורף היא פשוטה. אז, בעבר, היו מנהיגים, היו פוליטיקאים שייצגו הנהגה, היו בצמרת המדינה בכירים שהתנהלותם ואופן תפקודם סימלו מנהיגותם. היה חשוב להם דבר אחד: טובת המדינה. הם לא דאגו לעצמם. הם דאגו לעם, לאזרחים.
בעשורים הראשונים של מדינת ישראל, שרים בממשלה, בלי הבדל המוצא המפלגתי, היו אישים שטיפלו ועסקו במאמצים וביוזמות לקידום פתרונות לבעיות ולמצוקות. בכנסת, הרוב הגדול של נציגי המפלגות היו עסקני ציבור ותיקים, בעלי ידע וניסיון, שחיפשו דרכים ואמצעים לשיפור חייהם של אזרחי המדינה. היה גם שיתוף פעולה בין חברי כנסת ממפלגות שונות, יריבות אידאולוגית.
כל זה חסר. לא קיים. אין היום שר בממשלה שנהנה ממעמד של מנהיג מוסכם ובעל סמכות גם מחוץ למפלגתו. אין היום חברי כנסת שמסמלים ומייצגים מנהיגות.
החדשות הטובות הן שמתקרבות בחירות לכנסת חדשה. בחירות שהן פוטנציאל לשינוי בשלטון. האמת היא שגם בין ראשי מפלגות האופוזיציה שמתמודדים אין דמות שמייצגת ומסמלת מנהיגות אמיתית.
אבל עצם העובדה שהבחירות עשויות ליצור שינוי בשלטון המדינה, זאת בשורה מעודדת.