איני יכול להירגע, ואני ממשיך לרגוז בשל אירועי האלימות הלאומנית והפגיעה בתושבים פלסטינים חפים מפשע בשטחי יהודה ושומרון. ברור לי שזו מלחמת דת. מעשיהם והתנהגותם של הפורעים היהודים פוגעים בנפשות ופוגעים בתדמיתה של המדינה.
התנהגות זו מחמירה עוד יותר כשהיא מקבלת גיבוי פוליטי או מבוצעת על ידי נבחרי ציבור. הוויכוח אינו על מהות האנדרטה המנציחה את זכרם של מחבלים שהרגו יהודים, שאותה ניפץ השבוע ח"כ צבי סוכות בכפר הפלסטיני מאדַמַא. מדינה חפצת חיים אינה יכולה להרשות לעצמה האדרת טרור, אבל השאלה כיצד הדבר נעשה, על ידי מי והאם יש צו בית משפט.
לא מדובר באירוע נקודתי. הגבול שבין נבחרי ציבור, כוחות הביטחון והחוק הולך ומיטשטש, ומותיר את מדינתנו חשופה לביקורת בינלאומית חסרת תקדים בחריפותה. דובר צה"ל האשים את סוכות וצוותו בכך שפעלו באופן "שקרי ומניפולטיבי", לדבריו, תוך ניצול חסינות פרלמנטרית וזכות לסיור מתואם כדי לאלץ את הצבא, שנמצא בחוסר כוח אדם, להקצות כוחות כדי להגן עליו, תוך שהוא מבריח כלי ניפוץ במכוניתו בידיעה שחסינותו מונעת חיפוש במכונית, וכל זאת כדי לבצע מעשה ונדליזם ונטילת החוק לידיים.
בשם הרצון להפגין עוצמה יהודית, הפורעים מחלישים את המדינה, מבזים את תורת ישראל ומעניקים לאויביה נשק הסברתי נגדה. כחברה חפצת חיים ומוסרית יש להוקיע תופעה זו, לא רק בגלל מה שיגידו בעולם, אלא בעיקר תוך ציווי פנימי עמוק שנוכל להביט על עצמנו כעם. לא זו דרכה של תורתנו, אבל אם נציגי הכנסת מצפצפים על החוק ויש בפוליטיקה מי ששותקים, משהו כאן רקוב בבסיסו.
התרעות פיקוד העורף