לאחרונה הוקמה מפלגה ערבית-יהודית, "מקום לכולנו", מיסודם של מובילי תנועת המחאה "עומדים ביחד". בשבוע שעבר הצהיר בורג על הצטרפותו למפלגה. "הקאמבק הפוליטי", נכתב באתר Ynet, "בורג חוזר לזירה הפוליטית הממסדית לאחר 22 שנה שבהן נעדר ממנה, ומצטרף למפלגה המבקשת להציב אלטרנטיבה של חיים משותפים, שוויון ושלום בין יהודים לערבים".
הבעיה היא שלוי מייצג את המציאות, ולבורג אין ברירה אלא לייצג את לוי נגד לוי: "אין דבר מעציב יותר כשאנשים אומרים, זה מה שאנחנו חושבים, אבל נצביע הפוך ממה שאנחנו חושבים", הוא נוזף בו. "אנחנו נלך עם הערכים שלנו, שאומרים כל מי שרוצה שלום, צדק ושוויון - ומציעים לו להצביע בעד מה שהוא באמת מאמין בו".
דרוקר מנסה פעם נוספת ליישר את בורג עם המציאות: "אין ציבור לאמירות האלה", ובורג מעלה דציבלים: "אתה טועה! כמה אנשים רוצים שלום!? כמה אנשים רוצים צדק חברתי?! יש מנעד ענק! יש לנו כמה חודשים וייווצר מומנטום אדיר! 4-5 ח"כים כאלה בכנסת שווים יותר מכל גוש השינוי!".
תמשיכו לשחות
יש בינינו שזוכרים את הקללה הנזעמת שאברום שיגר לעבר אהוד ברק, שהתעלם מיכולותיו ולא מינה אותו לשר. ייתכן מפני שברק חשש ממנו. מה שקרה לבורג הוא מה שקרה לזקני הדור הליברלי-דמוקרטי: השמיים קרסו עליהם והאדמה רועדת תחת כפות רגליהם, ולא בגלל מפרק ירך או ברך דפוקים. ברור שבורג מבין במה מדובר, אבל להבדיל מהריאל פוליטיק שמשדר ספקנות, ייאוש, חוסר אונים ודחקות, הוא הלך על התפקיד הנחשק, ההכרחי והנישתי של נביא הזעם שיעביר את עם ישראל את הרוביקון בדרך היחידה האמיתית והאוטופית - שהיא השלום, הצדק והשוויון.
העיסוק במכניזם ובדינמיקה של פוליטיקה הוא יצר לב קדחתני, או ה"חיידק" כמו שנוהגים לכנות את קדחת העשייה האין-סופית של הפוליטיקאי. מעטים לא נדבקו, והם יכולים להתנדנד בסירה בשלווה ולהשליך חכה בלא לדעת מה ואם יעלה בחכתם. הציווי העליון מכתיב קודם כל הישרדות, ובצידה התמודדות בין עובדות החיים לבין השקפת העולם והמצע המוצע לבוחר - ובעיקר מול שותפים לדרך במרוץ לצמרת.
מעטים הפוליטיקאים במדינות דמוקרטיות שאינם עובדים ברמות שונות של מרדף אין-סופי אחרי תומכים, חיסול מתחרים וחנופה במנעד שבין נישוק תינוקות להכפשת יריבים. ותמיד פישינג כדי לדוג את הדיל הבא להישרדות ולשלב הבא בסולם למעלה. לא כולם כמובן. רק 99%.
בורג חוזר לעשייה ולתעשייה משום שהשמיים קרסו עליו ועל בני דורו שהיו נשואים באושר ובכאב למדינה שהייתה תשתית הקיום המנטלי שלהם. אני רואה אותם מסתובבים מוכי המופע המופרע של הממשלה ושל העם שקובר את ההוויה האנושית שלהם בעודם בחיים. הם לא במשחק, רק צופים חסרי אונים, וזה בדיוק מה שמתסכל אותם. אצל בורג זה אחרת: "אני מוכן להתחייב לכם", הוא מבטיח לפאנל, "שבימי חיינו, ואני אהיה שם, כל אחד מכם יסתכל אחורה ויגיד אני תמיד הייתי בעד 'מקום לכולנו'... אתם הייתם שם כשזה התחיל, ואתם שתקתם, פחדתם ואין לכם אומץ".
הפאנל לא בדיוק יודע איך לאכול ולהכיל את המנה הלוהטת הזו, ובורג מעלה הילוך ועובר לגרסת הנביא ישעיהו (לא ליבוביץ, האוריגינל), ככתוב "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמוות אור נגה עליהם". והוא הולך מול הפאנל ראש בראש. אם כבר נביא זעם, אז בומבה של נביא: "יהונתן גפן אמר רק דגים מתים שוחים עם הזרם", הוא רושף. "הזרם שלכם זורם לגיהינום!".
והפאנל בשלו. כולם מסכימים לחזון, פחות לביצוע. בורג משייט בעיניו על הפאנל. הייתה שם פאוזה טלוויזיונית שהבהירה לבורג את מה שידע מלכתחילה והוא הגיע, זועם וזועף לקלוז'ר האולטימטיבי: "תמשיכו לשחות!".
התרעות פיקוד העורף