ייאמר מיד, לרשות האוכלוסין וההגירה תפקיד חשוב במניעת הצפתה של מדינת ישראל הקטנה, הצפופה ועתירת הבעיות, במהגרים מכל רחבי העולם השלישי. אלה ישמחו להגיע ולהשתקע במדינה מערבית ומפותחת כמו ישראל (אף שכ-250 אלף מאזרחיה שעזבו אותה בשנתיים האחרונות לא ידעו כנראה להעריך מספיק את ערכה). מתפקידה זה של הרשות נגזר ללא ספק הצורך בנהלים תואמים ובאכיפתם הנמרצת.
אהבה, הקרבה, נאמנות
הדברים זועקים לשמיים במיוחד כשחוסר ההגינות השלטוני מתרחש אל מול פעולת הקרבה של אדם ומטמא את קדושתה. בשנת 2002 נפגעו בקרב נגד מחבלים שני לוחמי צה"ל. הלוחם הראשון נפגע, וחברו זינק אל תוך האש במטרה להצילו - ונפגע אף הוא. לצערנו שניהם נפלו בקרב. הלוחם הראשון נקבר בבית העלמין הצבאי, ואילו חברו, שאמו אינה יהודייה לפי ההלכה, נקבר מחוץ לגדר. ערך הרעות, אחד מערכי הקוד האתי של צה"ל, התבונן מן הצד מבויש ומושפל.
האם הרעות היא ערך ראוי כדי לגרום ללוחם לסכן ולמסור את נפשו להצלת חברו – אך אינה ערך ראוי דיו לצורך התייחסות הולמת ללוחם זה מצד המדינה, לאחר שהקריב את חייו במעשה ההצלה שביצע? האם הערכים נועדו לבני האדם, ואילו הממסד פטור מהם?
מנהיגות אמיתית היא מנהיגות הוגנת. מגילת העצמאות הבטיחה כי "מדינת ישראל תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל". מתי לאחרונה התעמקו ברשות ההגירה במשמעות של פסוק זה או במקורותיו התנ"כיים: "כל אלמנה ויתום לא תענון" (שמות כב, כא).
חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו", שהוא פרק בחוקה העתידית שלנו, קובע כי לא ניתן לפגוע בזכויות המוקנות בו – אלא אם בין היתר הפגיעה הולמת את ערכיה של מדינת ישראל, נועדה לתכלית ראויה, ונעשית במידה שאינה עולה על הנדרש. התנאי האחרון קרוי גם מידתיות. הוא מחייב לבחון אם היה יחס ראוי בין המטרה לבין האמצעים שננקטו להשגתה. במילים אחרות, שלא נשכח מלבד הדין גם את "לפנים משורת הדין", את האנושיות.
בספר דברים ו, יח, מופיע הציווי "ועשית הישר והטוב בעיני השם". לא רק "הישר", אלא גם "הטוב". בגמרא אומר רבי יוחנן: "לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל, עב).
כשהממסד השלטוני בישראל מבקש לשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית, ראוי שינהג גם הוא על פי המקורות הערכיים של היהדות והדמוקרטיה, המצווים עליו לפעול בהגינות. לרשות האוכלוסין וההגירה אומר בפשטות אך בנחרצות: לא נתונה הרשות לנהוג שלא בהגינות.