ברור ש"הסידורים" של סוכות היו בסגנון הייחודי שלו. הוא בא עם "פטיש 5 קילו" כדי להרוס אנדרטה למחבלים שהוקמה בכפר. אומר מיד, את האנדרטה הזו ואחרות, אם יש, צריך להרוס, אבל לא סוכות ולא עכשיו.
לסוכות יש קול רך ומלטף, וגם הופעה נעימה ומפויסת. רואים אותו ושומעים אותו לעיתים קרובות. הוא מכהן כיו"ר ועדת החינוך (!) של הכנסת. בדקתי, בשום מקום לא כתוב שיו"ר ועדת החינוך של הכנסת צריך להיות דמות חינוכית. סוכות הוא ההוכחה.
סוכות הקים בעבר מאחז בלתי חוקי בשם אביתר בשומרון, וכנראה יותר מאחד במהלך חייו. לפני חודשיים הוא יצא לסיור בקבר יוסף ומשך אחריו כוחות צבא מרשימים. כשנשאל איך זה משפיע על פריסת צה"ל באיו"ש, אמר ש"זה התפקיד שלהם". אכן, שקט ורך ורב־פעלים.
לסוכות, אגב, היו בעבר גם צווים מנהליים, והוא הורחק משטחי יהודה ושומרון. בהזדמנות אחרת תקף את השב"כ על שהגזים, לדבריו, בחקירת החשודים בשריפת ביתה של משפחת דוואבשה, שהסתיימה כידוע באסון.
חינוך עם מגזרי תיל
סטרוק ("היה לנו נס ב־7 באוקטובר") היא המוציאה לפועל של למעלה מ־100 חוות בודדים ומאחזים ברחבי איו"ש. מבחינת צה"ל זהו כאב ראש בלתי רגיל, ועליו למתוח את כוחותיו עד קצה גבול היכולת כדי להגן על נקודות הקצה האלה. מי סופר?
וסוכות, כן סוכות, כאמור בוועדת החינוך מספק את הסחורה. הוא הגיע לשיא בלתי נשכח כאשר תועד מצויד במגזרי תיל, מנסה לפרוץ לבתי ספר במגזר הערבי שאליהם הגיע "במסגרת תפקידו”.
לא למדו היסטוריה?
ואז, ביום ג’ השבוע, בא הסוויטץ'. הנקמה המתוקה על החבורה הזאת. כמו בסיפורי המקרא או בטרגדיה יוונית, היא הייתה צפויה מראש. עופר וינטר, ילד הפלא של המחנה הזה, תת־אלוף שקידומו בצה"ל נעצר, ולא במקרה, בידי שלושה רמטכ"לים, קם עליה להשמידה, פוליטית. באותו יום שסוכות הכה בסלע, יצאו מים, המים של וינטר. הוא השיק מפלגה חדשה, ברעש ובצלצולים, בהבטחות ובהצהרות, אבל עם כמה מתמודדים חדשים, ריח חדש וארומה של שינוי.
וינטר אינו שונה בהרבה מהארבעה, אבל הוא חדש וטרי, ואנחנו הרי אוהבים סחורה טרייה על המדפים. הנה, הוקוס פוקוס, הוא כבר עובר את אחוז החסימה. ומי נופל מתחת לקו האדום? חברינו בציונות הדתית. אין קסמים פה. מה שיורד מחשבון אחד של סמוטריץ' עובר לחשבון האחר של וינטר.
אז זכרו היטב את התאריך הזה ואת היום הזה, כי ייתכן מאוד שבהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל הצליח צבי סוכות הרבה יותר ממה שהוא רצה. הוא לא רק הרס (כנראה לא כל כך) את האנדרטה בכפר מאדמא, אלא באותה הזדמנות הרס גם את הסיפור הפוליטי של חבריו במפלגה. זה הצדק הפואטי, ותודה לסוכות.