התשובה הכואבת היא לא. במציאות שבה המערכת אמורה לכלול כ-260 אלף מורים, והמספר רק גדל מדי שנה בשל הגידול באוכלוסייה, הניסיון לרדוף אחר הזנב של עצמנו נידון לכישלון. כשאנחנו זקוקים לכל כך הרבה מורים שילמדו בכיתות, הרף בהכרח יורד, איכות ההוראה נפגעת, והתוצאה היא גם שחיקה מתמדת של המורים.
הבעיה שמסומנת במחקר היא אמיתית. אנחנו רוצים שהמחנכים והמחנכות של ילדינו יהיו דמויות בעלות כישורים רבים. לדמות המופת החינוכית כישורים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים גבוהים, וכן יכולת מנהיגות והובלה, ידע ואינטליגנציה רגשית. בקיצור, המורים שלנו צריכים להיות גיבורי-על. כדי שזה יקרה, דרושה מהפכה ממשית בחינוך.
המהפכה הנדרשת צריכה לבנות מערכת גמישה, מבוזרת ומבוססת אמון, שתאפשר הסתפקות בפחות מורים, שמלמדים אחרת – בצורה מגוונת, בדרך שמתאימה למאה ה-21. רק כך, כשהדרישה המספרית תרד, נוכל לוודא שהמורים הטובים ביותר נבחרים ונכנסים למערכת. אלה יהיו מורים שיזכו למעמד ראוי ולתחושת משמעות ויישארו לאורך זמן.
כולם יודעים שזהו הפתרון, אך להציע פתרונות זמניים קל יותר מליזום שינוי עומק. עלינו, כציבור, לדרוש מהמנהיגים שלנו להיות אמיצים ולהוביל מהפכה שתבטיח חינוך איכותי לילדינו ועתיד טוב יותר למדינה.
התרעות פיקוד העורף