הגבול הזה פרוץ לחלוטין. במשך שנים, בהיעדר כוחות צבא משמעותיים, ללא מכשולים הנדסיים מתוחכמים ובלי גדרות הגנה ראויות, הפך הגבול לעורק חיים עבור גורמי עוינות. מאות אלפי כלי נשק, חומרי נפץ ומטענים הוברחו דרכו לתוך יהודה ושומרון ולאלמנטים קיצוניים בתוככי מדינת ישראל, כשהם מיועדים להפנות את קנה הרובה והמטען כלפי אזרחינו. במקביל, המציאות האזרחית אינה טובה יותר: עשרות אלפי מהגרי עבודה מסתננים דרך הגבול, מאות מהם מגיעים מדי יום לאילת כדי לעבוד במלונות ובתשתיות. המדינה איבדה את ריבונותה על הגבול הזה, והתוצאות עלולות להיות קטסטרופליות.
האיום אינו תיאורטי בלבד. איראן, האדריכלית של הטרור האזורי, זיהתה מזמן את גבול ירדן כנקודת התורפה המשמעותית ביותר של ישראל. בשנים האחרונות, במימון ובהכוונה צמודה של משמרות המהפכה וחיזבאללה, מוקמות חוליות טרור בתוך שטח ירדן. מטרתן אינה אלא "יום פקודה": חציית הגבול בהמוניהם, השתלטות על יישובי הערבה ובקעת הירדן, וכיבוש אילת.
איך ייתכן שדווקא לאחר הטבח בעוטף עזה, תושבי אילת והערבה ממשיכים לחיות באדישות מבהילה? האם לא די בדם שנשפך כדי להבין שמה שקרה בעוטף עזה יכול, ואף עלול, להתרחש בעוצמות גדולות פי כמה? בשנות ה-80, כשהייתי מח"ט חטיבת טנקים באילת, העיר נהנתה מהגנה קבועה. אוגמר 80 ישב בעיר, כוחות שריון היו פרוסים, וצה"ל היווה חומה בצורה מול מצרים וירדן.
מאז, הקונספציה הכושלת של הדרג המדיני והצבאי, לפיה "המלחמות הגדולות מאחורינו" ושניתן להסתמך על צבא קטן, טכנולוגי ותוקפני בלבד, הובילה לקיצוץ דרסטי. שני שליש מכוחות היבשה קוצצו, הכוחות לאורך הגבול נעלמו, וההגנה על אילת הופקרה. המציאות היא שבעת אירוע רב-זירתי, לא יהיה כוח צבאי שיגן על העיר. יתרה מכך, ציר 90 וצירים חיוניים אחרים ייחסמו מיידית על ידי כוחות הטרור, וימנעו כל אפשרות להגעת תגבורת ממרכז הארץ.
הבעיה המרכזית אינה רק צבאית; היא פסיכולוגית ולאומית. ראשי הרשויות והתושבים באילת ובערבה חיים בהכחשה מוחלטת. החשש מפגיעה בתיירות ובמסחר מעביר אותם על דעתם, והם מעדיפים להמר על חייהם ולסמוך על נסים במקום לדרוש הקמה מיידית של כוחות צבאיים קבועים שיחזרו לשבת בעיר. זו בדיוק אותה דינמיקה שהובילה למחדל ה-7 באוקטובר: העדפת השקט הכלכלי על פני מוכנות ביטחונית.
עלינו להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. אילת אינה מבוצרת, והגבול הוא שער פרוץ לאסון שיכול למחוק את ההישגים הציוניים בדרום. דרישת התושבים וראשי הרשויות חייבת להיות חד-משמעית: החזרת צה"ל לקדמת הבמה, הקמת כוחות הגנה קבועים, והפסקת ההפקרה של גבול ירדן. אל לנו לחכות לרגע שבו נבין, בדרך הקשה והמדממת ביותר, שהיינו צריכים לפעול מזמן.
התרעות פיקוד העורף