בדצמבר 2016 הנחתי על שולחנו מסמך שבו התרעתי מפני תרחיש של חדירת כוחות נוח'בה ליישובי העוטף, כיבוש יישובים ולקיחת בני ערובה. הקבינט בראשות נתניהו ביטל את המסמך והמשיך עם הקונספציה.
בהמשך נתניהו יזם והוביל את הכנסת הכסף הקטארי במזומן אל רצועת עזה. במשך שנים הוא העדיף לקנות שקט זמני במקום להכריע את חמאס. את המחיר הנורא של המדיניות הזאת שילמנו כולנו ב-7 באוקטובר.
אז על איזה "ימין" בדיוק אנחנו מדברים? ימין אינו פולחן אישיות. ימין הוא תפיסת עולם. הוא ביטחון, אחריות לאומית, עמידה מול טרור, שמירה על האינטרסים של מדינת ישראל ונכונות לקבל הכרעות גם כשהן קשות.
העיקרון המנחה של משפחת נתניהו הוא "אם ביבי לא ראש ממשלה - שהמדינה תישרף". נתניהו הוא לא ימין ולא פטריוט ישראלי. במקרה הטוב הוא שבתאי צבי של אנשים נאיבים, שממשיכים להאמין להבטחותיו למרות הפער הבלתי נתפס ביניהן לבין מעשיו.
בכל פעם שמישהו בימין אומר שלא יתחייב מראש להמליץ על נתניהו, מיד מאשימים אותו שהוא "מכשיל את המחנה הלאומי". זו טענה מופרכת. אף אדם אינו בעל הבית של הימין, ושום מועמד אינו זכאי אוטומטית לתמיכה - רק מפני שהדביק לעצמו את התווית הזאת.
לכן אני מציע לחבריי הנאיבים בימין: הפסיקו להתנצל. הפסיקו להצטדק. ובעיקר, הפסיקו לקבל את המשוואה שלפיה נתניהו הוא הימין, והימין הוא נתניהו. הימין היה כאן לפני נתניהו ויהיה כאן הרבה אחריו.
אם מדינת ישראל רוצה להשתקם מטבח 7 באוקטובר, להחזיר לעצמה את הביטחון, את המשילות ואת האמון בהנהגה, היא זקוקה להתחלה חדשה. הדרך לשם מתחילה בדבר פשוט אחד: לשלוח את בנימין נתניהו הביתה.
התרעות פיקוד העורף