בכדורגל, שחקן שמבקיע שער עצמי אינו רץ לחגוג מול הקהל. הוא בוודאי אינו מתפאר במספר הלייקים שקיבל בדרך. אצל שלמה קרעי, מתברר, הכללים שונים. קרעי מבקיע פעם אחר פעם שער עצמי, רץ לחגוג מול היציע — וכשהתוצאה מתפרסמת, מאשים את השופט.
פרשת גל״צ מהשבוע האחרון היא הדוגמה המושלמת. סגירת תחנת רדיו צבאית היא מדיניות שגם בקרב המרכז והשמאל יש הסבורים שהיא מוצדקת. אפשר לדבר על תקציב, על כפילות, על תפקידו של צה״ל ועל אנומליה שאין לה כמעט אח ורע בעולם. כפי שעולה מפסק הדין, אילו הסתפקה הממשלה בנימוקים אלה, העתירות היו ככל הנראה נדחות והתחנה הייתה נסגרת.
אלא שאז עלה קרעי למגרש.
במכתב לשר הביטחון ישראל כ״ץ כתב שסגירת התחנה תהיה בגדר “מימוש סדר היום הימני ליברלי שאנחנו חולקים”, ותיאר את גל״צ כ“מעוז פוליטי”. בכך סיפק לעותרים בדיוק את הראיה שהייתה חסרה להם: שההחלטה אינה עוסקת רק בשאלה הלגיטימית אם הצבא צריך להפעיל תחנת רדיו, אלא גם ברצונו הלא-לגיטימי של השלטון לסגור כלי תקשורת שתכניו אינם נושאים חן בעיניו.
השופט יחיאל כשר ניסח את העיקרון בפשטות: “לא ניתן להסכין לכך שבעל סמכות שלטונית יחליט שמשום שדברי שדרן אינם נושאים חן בעיניו, יש ‘לסגור את המיקרופון’ של השדרן.” ואם זה לא מספיק חד, בא השופט אלכס שטיין והבהיר כי היה דוחה את העתירות אלמלא המכתב, והצטרף לביטול ההחלטה “מסיבה אחת בלבד”: מכתבו של שלמה קרעי.
במונחי כדורגל, קרעי קיבל את הכדור מול שער ריק ובמקום לגלגל אותו פנימה, הוא הסתובב, בעט בעוצמה אל שערו שלו — ורץ לחגוג מול הקהל.
ובמקום לשתוק וללמוד מן הטעות, קרעי פרסם כי “על הממשלה להורות לשר הבטחון לבצע את החלטתה לאלתר”, והוסיף: “איש לא שמכם עליונים על העם ועל נבחריו.” כלומר, לאחר שסיפק בהבל פיו ובגולמנות פוליטית את העילה לביטול ההחלטה, הוא קרא שלא לציית לפסק הדין. אחר כך, כדרכו של מי שזה עתה הבקיע גול עצמי, פנה להאשים את השופט.
וכאן מתעוררת שאלה שקשה להתחמק ממנה: האם קרעי אינו מבין מה היא דמוקרטיה, או מבין ומסרב לקבל? האם הוא בור, או בריון? אם הוא באמת מאמין שניצחון בבחירות מעניק לממשלה רישיון להתעלם מבית המשפט, מדובר בבורות חוקתית מדאיגה. אם הוא יודע שפסק דין מחייב גם שר שאינו מסכים עמו, ובכל זאת קורא שלא לקיימו, מדובר בבריונות שלטונית. לא ברור איזו משתי האפשרויות מחמיאה לו יותר.
וזה אינו משחק חד־פעמי. בפרשת יו״ר הדואר כתב קרעי מראש: “אין לי אמון ביכולותיך”. בג״ץ מצא גיבוש עמדה מוקדמת והליך פגום, וביטל את ההדחה. בפרשת יו״ר ועדת האיתור של תאגיד השידור בוטלה החלטתו פעם נוספת. במקום לבנות הליך תקין ולנצח – ולו פעם אחת - במגרש המשפטי, קרעי ממשיך לספק לצד שכנגד את הראיות ואת הטיעונים למפלתו. יש שחקנים שמבקיעים שער עצמי במקרה. קרעי הפך זאת לשיטת המשחק שלו.
כאן גם נחשף טיבו של מה שקרעי מכנה במכתבו לשר כ״ץ “סדר יום ימני ליברלי”. הליברליזם של קרעי מסתכם, כנראה, ברצונו להשתחרר ממגבלות החוק; הוא אינו משתרע, למשל, גם על חופש הביטוי של מי שאינו מיישר קו עמו. גם הימניות שלו אינה כזו המבקשת לשמר מוסדות, לתקנם בזהירות או לכבד כללי משחק שהתפתחו במשך שנים. היא מבקשת לשבור, להשתיק ולבטל.
זו אינה ימניות ליברלית אלא פרוגרסיביות ימנית: עטיפה של ערכים ימניים סביב טכניקות מהפכניות המזוהות עם השמאל הווקיסטי — בריונות ותרבות ביטול, בניחוח עז של טהרנות אידיאולוגית. אם הפרוגרסיביות משמאל מבטלת את מי שאינו עומד בנורמות הזהותיות שלה, הפרוגרסיביות מימין מבטלת את מי שאינם מבטאים את “קולו האותנטי של העם”. הערכים המוצהרים שונים; הדחף לפרק את המסגרת המשותפת דומה להפליא.
דמוקרטיה בריאה זקוקה לימין ממלכתי ולשמאל ממלכתי, לא למחנות המפקידים את מדיניותם בידי שלומיאלים פרוגרסיבים שעסוקים בלפרק.
לאחרונה הידרדר קרעי לעשירייה השלישית ברשימת הליכוד. ייתכן שגם בליכוד מתחילים להבין שבריונות פרוגרסיבית אינה תחליף ליכולת פוליטית, ושלייקים אינם נרשמים כשערים על לוח התוצאות. קרעי ימשיך כנראה להאשים את השופט, את הקוון, את התקשורת ואת שיטת המשחק. אלא שאחרי די שערים עצמיים, אולי גם האוהדים מבינים שלפעמים הדרך היחידה להציל את הקבוצה היא להשאיר את ה"כוכב" על הספסל.
כי הפרוגרסיבים בימין (קרעי לא לבד) אינם מזיקים רק לדמוקרטיה ולמדינה; הם מזיקים גם לימין עצמו. מדינת ישראל זקוקה לימין ממלכתי, שמעמיד פוליטיקאים שמתקנים מוסדות במקום להרוס אותם, מקדמים מדיניות במקום לייצר בגולמנות פוליטית עילות נגדה, ומבינים ששלטון החוק אינו אויבו של הימין אלא המגרש שעליו גם הוא נדרש לשחק. אם הליכוד לא ישיג די מנדטים, ייתכן שבכנסת הבאה קרעי כבר לא יהיה על המגרש. הוא יוכל להמשיך לחגוג עם מעודדי הלייקים מן היציע, אלא שהפעם שום שער עצמי שלו לא יירשם על לוח התוצאות. הרבה יותר משזו תהיה בשורה לשמאל, זו תהיה בשורה משמחת לימין הממלכתי ולכל מי שמדינת ישראל יקרה לו.
התרעות פיקוד העורף