ההפגנות מתקיימות באחרונה בתדירות, בשגרה ובהתלהבות שמארגניהן העניקו להן מעמד של מצווה. "אין חוק גיוס חדש? אז נחסום לכם כבישים" - זהו המסר העולה ממצוות ההפגנות. שיהיה ברור: ההפגנות האלה הן מפגן של חילול ה', של ביזוי והשפלת התורה וערכי הדת והיהדות. תלמידי ישיבה לא יוצאים לרחובות להפגין. אין דבר כזה.
פעם אחת, יחידה ובלעדית, חכמי התלמוד עוסקים במה שהם מגדירים "יציאה לרחובה של עיר": מעשה ותגובה לאי-ירידת גשמים, לשנת בצורת. פרק שני במסכת תענית מקדיש עמודים אחדים לפירוט יישומה המעשי של יציאה לרחוב כמפגן בקשה ותחנונים לירידת גשמים.
להגדיר את יוזמי ומארגני ההפגנות כמייצגים "פלג קיצוני" במגזר החרדי זאת טעות, שמעצימה את חטא חילול ה' שהמפגינים חוטאים בו.
זה לא מזיז לשני גדולי התורה. מעניין שגם מראשי הישיבות שמהן יוצאים המפגינים אין שום תגובה. זה לא "פלג קיצוני" - השתיקה מצדם של מנהיגי הציבור החרדי היא לא שתיקה רועמת. היא שתיקת אהדה ותמיכה בהפגנות.
וכל גילויי השנאה, ההסתה והגידופים שיוצאים מהפגנות החרדים קורים בחודש אלול, ערב הימים הנוראים - תקופה שבה הישיבות היו נכנסות לסדר יום מיוחד, ללימוד מוסר, לעידוד אהבת הבריות, פיוס וקירוב. תכונות ומעלות של יהדות אמיתית, שהמפגינים, תלמידי הישיבות, בכלל לא מודעים להן.