ארדואן: ה"קשר התורכי" מאפריקה עד סוריה | אל"ם (מיל') אמיר נוי

קל לתאר את התרחבותה של תורכיה באפריקה כ״ניאו-עות׳מאניזם״. ארדואן אכן מרבה להשתמש בהיסטוריה העות׳מאנית ובקשרים התרבותיים והדתיים של תורכיה עם העולם המוסלמי. אבל ההגדרה הזו אינה מספיקה כדי להבין את המתרחש.

במהלך שני העשורים האחרונים בנתה אנקרה רשת הולכת ומתרחבת של קשרים מדיניים, כלכליים, צבאיים ותרבותיים - מלוב וצפון אפריקה ועד סודאן, סומליה, אתיופיה והסאהל.

זה אינו נסיון לשרטט מחדש את גבולות האימפריה העות׳מאנית. זהו מודל חדש של השפעה, שבו עסקים, תשתיות, כוח צבאי ואסלאם פוליטי מחזקים זה את זה.

זה התחיל במסחר - אבל לא הסתיים בו

הפריסה התורכית לאפריקה צברה תאוצה באמצע שנות ה־2000. חברות תורכיות חדרו לתחומי הבנייה, התעופה, התקשורת, התשתיות והאנרגיה. טורקיש איירליינס חיברה מספר הולך וגדל של בירות אפריקאיות לאיסטנבול, ובמקביל התרחבה פעילותם של ארגוני סיוע, מוסדות חינוך וארגונים דתיים תורכיים.

ההיקף הכלכלי משמעותי. לפי מחקרים של קרן קרנגי, חברות בנייה תורכיות צברו עד 2023 תיק פרויקטים באפריקה בהיקף של כ־85 מיליארד דולר - שני רק לסין.

אבל הכלכלה היא רק חלק מהמשוואה.

חברה תורכית בונה שדה תעופה. חברה אחרת מפעילה אותו. חברה תורכית מפתחת נמל, וטורקיש איירליינס מחברת אותו לעולם. אנקרה מספקת הכשרה צבאית, והתעשיות הביטחוניות התורכיות מוכרות כטב״מים, כלי רכב משוריינים ומערכות נשק.

כך נוצרת לא רק מערכת יחסים מסחרית, אלא תלות אסטרטגית פוטנציאלית.

הממד האסלאמי

לצד האינטרסים הכלכליים קיים ממד נוסף שאי אפשר להתעלם ממנו.

תחת ארדואן ומפלגת הצדק והפיתוח, תורכיה מיצבה את עצמה יותר ויותר כקול מוביל בעולם המוסלמי. לאחר האביב הערבי נוצרה התקרבות משמעותית בין אנקרה לדוחה, במיוחד סביב תנועת האחים המוסלמים וארגונים המזוהים עמה.

אין פירוש הדבר שכל פעילות תורכית באפריקה מונעת מאידיאולוגיה. להפך. מדיניותה של אנקרה פרגמטית מאוד.

אבל האסלאם הפוליטי מעניק לתורכיה יתרון שאין לדיפלומטיה כלכלית רגילה: רשתות פוליטיות חוצות גבולות ובסיס אידיאולוגי החורג מגבולות המדינה התורכית.

זהו שילוב אופייני למדיניות החוץ של ארדואן: פרגמטיזם כלכלי, זהות מוסלמית ושאיפה לעוצמה אזורית.

לוב: המקום שבו המודל הפך לצבאי

לוב היא הדוגמה הברורה ביותר לשילוב בין כל המרכיבים.

ב־2019 התערבה תורכיה ישירות במלחמת האזרחים בלוב ותמכה בממשלה בטריפולי. אנקרה סיפקה כטב״מים, יועצים צבאיים, ציוד ולוחמים סורים.

ההתערבות שינתה את מאזן הכוחות וסייעה למנוע מכוחותיו של ח׳ליפה חפתר לכבוש את טריפולי.

אבל האינטרסים התורכיים היו רחבים בהרבה מאידיאולוגיה. הם כללו אינטרסים כלכליים של שיקום ואנרגיה, מאבק גיאופוליטי מול מצרים ואיחוד האמירויות, ומאבק על השליטה במרחב הימי ובגבולות הימיים במזרח הים התיכון.

לצד אלה התקיים גם ממד אידיאולוגי: שימור מחנה פוליטי בטריפולי שהיה מקורב לבעלי בריתה האסלאמיסטים של תורכיה.

לוב הפכה אפוא למעבדה של המודל התורכי: דיפלומטיה, עסקים, אידיאולוגיה, אנרגיה וכוח צבאי הפועלים במקביל.

סומליה: הצד השני של המודל

סומליה מציגה מודל שונה.

המעורבות התורכית התעצמה ב־2011, כאשר ארדואן ביקר במוגדישו בעיצומו של אחד המשברים ההומניטריים הקשים בתולדות המדינה. מה שהחל בסיוע הומניטרי הפך לשותפות אסטרטגית רחבה הכוללת תשתיות, בריאות, חינוך, תעופה, נמלים וביטחון.                                      תורכיה מסייעת בהכשרת כוחות הביטחון הסומליים ומחזיקה בנוכחות צבאית משמעותית לצורכי הכשרה במוגדישו.

בניגוד ללוב, כאן לא מדובר בעיקר בהתערבות במלחמת אזרחים, אלא בבניית מדינה - ובניית השפעה באמצעות בניית המדינה.

יש טענה משכנעת שלפיה תורכיה סייעה לסומליה לבנות יכולות שמדינות מערביות התקשו ליצור בעצמן.    אך קיימת שאלה נוספת: אם הצבא, התשתיות והנכסים הכלכליים החיוניים של מדינה נעשים תלויים יותר ויותר במעצמה זרה - האם המדינה רק מתחזקת, או שגם המעצמה הזרה מתחזקת יחד איתה?

מסומליה לסודאן ולסאהל

לוב וסומליה אינן מקרים מבודדים. תורכיה הרחיבה את נוכחותה המדינית, הכלכלית והביטחונית גם בסודאן, אתיופיה, ג׳יבוטי, קניה ובמדינות הסאהל. הגיאוגרפיה ברורה: קרן אפריקה נמצאת בסמוך לים האדום, למפרץ עדן ולבאב אל-מנדב - אחד מצווארי הבקבוק הימיים החשובים בעולם. השפעה באזור הזה אינה רק עניין אפריקאי. היא נוגעת לביטחון נתיב סואץ, לסחר האירופי, למזרח התיכון ולכלכלה העולמית.

ככל שההשפעה המערבית נחלשה בחלקים מאפריקה, במיוחד בסאהל, תורכיה זיהתה הזדמנות. היתרון שלה ברור: היא מציעה לממשלות נשק, כטב״מים, אימונים, פרויקטי בנייה ומעורבות מדינית - לעיתים בתנאים פחות מגבילים מאלה שמציבות מדינות המערב.

לא אימפריה עות׳מאנית - רשת כוח

תורכיה אינה רוסיה, סין או מעצמת-על. אך ארדואן פיתח דרך יעילה במיוחד להקרין עוצמה מעבר למשקלה הכלכלי והצבאי של תורכיה. היא משלבת מסחר, תשתיות, יצוא ביטחוני, הכשרה צבאית, דיפלומטיה, זהות מוסלמית וגיאוגרפיה אסטרטגית. נמל, שדה תעופה, בסיס צבאי, חוזה בנייה, מכירת כטב״מים וברית פוליטית עשויים להיראות כל אחד בנפרד כחלקיק קטן. יחד הם יוצרים רשת השפעה משמעותית.

השאלה החשובה מבחינת ארצות הברית, בריטניה ואירופה אינה אם ארדואן הוא ידיד או אויב, ואף לא אם הוא מנסה להחיות את האימפריה העות׳מאנית. השאלה היא האם תורכיה בונה מודל חדש של עוצמה אזורית - כזה שמחזק את המדינות שבהן היא פועלת, או כזה שהופך אותן בהדרגה לתלויות באנקרה. והמבחן הבא, ואולי החשוב מכולם, כבר אינו באפריקה.

סוריה: המבחן האסטרטגי הבא

בסוריה יכולה תורכיה לקחת את המודל לשלב הבא: בניית הצבא הסורי מחדש -  לא רק באמצעות מכירת נשק, אלא באמצעות בניית יכולות, הכשרה וארגון. הכשרת הצבא והפיקוד הבכיר - יצירת דור של קצינים ומפקדים שיכירו את תורת הלחימה, שיטות האימון והחשיבה הצבאית התורכית.

בניית המטה הכללי ומערכות הפיקוד והשליטה -  הטמעת מבנים, מודיעין, שליטה ובקרה ותהליכי קבלת החלטות המבוססים על הניסיון התורכי.

הטמעת תפיסת הקרב המשולב -  שילוב בין כוחות יבשה, מודיעין, כטב״מים, אש מדויקת, לוחמה אלקטרונית, הגנה אווירית ומערכות שליטה ובקרה. יצירת תלות צבאית ארוכת טווח - בנשק, בתחזוקה, בהכשרות, בטכנולוגיה ובידע, כך שאנקרה תהפוך לגורם מרכזי בבניין הכוח הסורי.

אם תורכיה תצליח לסייע לסוריה לבנות צבא מודרני, מאומן ומתפקד, המבוסס על תפיסות לחימה תורכיות -היא לא רק תחזק את סוריה. היא עלולה לשנות את מאזן הכוחות הביטחוני במזרח התיכון. סכנה האסטרטגית ארוכת טווח ובעלת משמעות בטחונית לישראל.