לפני 70 שנים, ב-1 בספטמבר 1956, היה יומי הראשון בבית הספר. זה יום מסוג הימים שנחרתים בזיכרון לא מפני שקרה בהם משהו גדול, אלא בגלל התחושה שהייתה בהם. אחרי השנים בגן הילדים, פתאום הייתי תלמיד. הייתה התרגשות גדולה. לא בדיוק פחד - יותר תחושה שאני נכנס לעולם של הגדולים. היה לי יתרון קטן: אחי למד בכיתה ח' באותו בית ספר, ואני נהגתי להסתובב עם החברים שלו. הכרתי קצת את בית הספר דרך העיניים שלהם, ולכן המקום לא היה זר לי לגמרי.
באותו יום התחילו שמונה שנים נפלאות. שמונה שנים של חברים, של כדורגל וכדורסל, של אינספור חוויות – ושל הרבה פחות לימודים ממה שאמא שלי הייתה רוצה שאזכור. אז, לפני 70 שנים, לא חשבתי שאזכור יום זה הרבה יותר מאת יומי הראשון בתיכון או באוניברסיטה. היום אני מבין שאותו יום היה לא רק ההתחלה של כיתה א'. הוא היה סיפתח לחיים שלמים. כל הישגיי, אם יש כאלה, נבנו באותו אחד בספטמבר.
התרעות פיקוד העורף