בלילה שלפני האחד בספטמבר 1978 לא הצלחתי להירדם. בכל הלילות שקדמו לאחד בספטמבר ב-12 שנותיי במערכת החינוך לא הצלחתי להירדם, אבל בלילה המסוים ההוא ההתרגשות הייתה גדולה במיוחד. הבנתי, ככל שילדה בת 5 וחצי יכולה להבין, שלמחרת ישתנו חיי, כי למחרת אתחיל ללמוד בכיתה א'.
היו לנו אז ספרי לימוד ומחברות, ואת התשובות לשאלות כתבנו במחברת. נדרשנו, וטוב שכך, לכתוב תשובות מלאות. לימדו אותנו איך פותחים את התשובה ואיך מסיימים אותה. המורות היו מורות מוסמכות, העברית שלהן הייתה תקנית ויפה, והציפיות שלהן מאיתנו היו מאתגרות, בקטע טוב.
מערכת החינוך הציבורית הלא-דתית קורסת, ובכל זאת מותר לקוות. שנת הלימודים נפתחת היום לראשונה כשכל החטופות והחטופים בבית, וזה כשלעצמו מחזיר את התקווה. לתיקון המערכות, לעתיד טוב יותר, ואפילו לשלום.
התרעות פיקוד העורף