נתניהו מגיע לבחירות כאשר ברוב הסקרים אין לגוש שלו רוב, ובחלקם יש למחנה המתנגד להמשך שלטונו יתרון גדול מאוד. הפסד עלול לסיים קריירה פוליטית של כמעט שלושה עשורים ויוציא מידיו את השליטה במערכת השלטונית בשעה שהוא עדיין עומד למשפט פלילי וכאשר שאלת האחריות ל-7 באוקטובר טרם הוכרעה בחקירה ממלכתית.
האסטרטגיה שלו מבקשת לעשות שלושה דברים במקביל: להלהיב ולגייס את הבסיס הנאמן ביותר; לשכנע אותו שהמערכת כולה פועלת נגד ראש הממשלה; ולהכין כבר עכשיו את הקרקע ליום שאחרי הבחירות, במקרה שהבוחר הישראלי יחליט להדיח אותו. מכאן חשיבותה של תיאוריית הבגידה ב-7 באוקטובר – אירע שכמובן, ביקום המקביל של הליכוד, לא היה באשמתו.
יאיר גולן, אלוף במילואים וסגן הרמטכ"ל לשעבר, יצא מביתו בבוקר הטבח, ירד דרומה ברכבו הפרטי וסייע בחילוץ צעירים שנמלטו מהטבח בנובה. כמעט שלוש שנים לאחר מכן הציגה שרה דווקא את מהירות תגובתו כעניין מחשיד: כיצד ייתכן שהוא כבר היה לבוש ומוכן בשעה מוקדמת כל כך, כאשר ראש הממשלה עצמו עדיין לא ידע שמלחמה פורצת. אולי מישהו כן ידע והסתיר? אולי מה שהתרחש ב-7 באוקטובר לא היה רק כשל מודיעיני וצבאי אדיר, אלא מזימה נגד ביבי המסכן, שלא ידע?
שרה רוצה, לטענתה, ועדת חקירה אמיתית שתברר מה קרה. אלא שמי שמונע את זה, כמובן, הוא בעלה. זה גם נתניהו שבחודשים שקדמו למתקפה סירב להיפגש עם ראשי הצבא, המוסד והשב"כ, שביקשו נואשות להזהיר אותו כי הטלטלה שחוללו הרפורמות האוטוריטריות שלו משדרת חולשה ומזמינה מתקפה.
נתניהו הוא גם מי שטיפח את התפיסה שלפיה יש ערך בשלטון חמאס בעזה, משום שהוא מחליש את הרשות הפלסטינית שבסיסה בגדה המערבית. וב-7 באוקטובר היו אלה בעלי בריתו מן הימין הקיצוני שתכננו פרובוקציות נגד פלסטינים בגדה, מה שהביא את הצבא להסיט לשם כוחות ניכרים ולהותיר את גבול עזה בתת-אבטחה קטסטרופלית. אליבא דמכונת הרעל, זה לא חשוב.
ולענייננו, בחישובים המשונים של מכונת הרעל, כמעט שאין חשיבות לכך שהטענות נגד גולן חסרות כל היגיון. הרי אין שום מחלוקת באשר למטרתו של גולן באותו יום: להילחם בחמאס, לא לסייע לו. באופן מוזר ומעניין, דווקא לחוסר הקוהרנטיות יש ערך: ככל שהבלבול גדול יותר, כך, איכשהו, טוב יותר — גם אם המחיר הוא ערעור אמון הציבור במערכת הביטחון, במדינה המתמודדת עם איומים קיומיים. למותר לציין שאם יש כאן בגידה, שם היא טמונה.
אבל לשקר יש רגליים. סקר של אוניברסיטת רייכמן מצא שכמעט שליש מהישראלים האמינו במידה כלשהי שגורמים מתוך ישראל סייעו לחמאס כדי לפגוע בנתניהו. זהו המפתח להבנת הקמפיין. אין צורך שכל מצביע ליכוד ישתכנע שיו"ר "הדמוקרטים" ידע על הפלישה. מספיק ליצור עולם פוליטי שבו עצם האפשרות נשמעת סבירה: עולם שבו ראשי הצבא אולי משקרים, השב"כ אולי מסתיר, היועצים המשפטיים רודפים, בתי המשפט מוטים, התקשורת משקרת, והפקידות הבכירה משרתת אליטה עוינת.
נתניהו בונה את העולם הזה כבר שנים. אחרי 7 באוקטובר הוא קיבל חומר בעירה חזק בהרבה. וזה מתחבר ישירות לבחירות. מי שמוכן להאמין שראשי מערכת הביטחון הסתירו מראש הממשלה פלישה של אלפי מחבלי חמאס מסוגל ביתר קלות להאמין שמנגנוני המדינה מסוגלים גם לפעול נגדו ביום הבחירות. מי ששוכנע ששופטים, תובעים, שוטרים, עיתונאים, פקידים, גנרלים ופוליטיקאים חברו במשך שנים כדי להפיל מנהיג נבחר, מקבל מראש הסבר פשוט לכל תוצאה שאינה רצויה לו.
אם נתניהו מנצח, העם ניצח את המערכת. אם נתניהו מפסיד, המערכת ניצחה את העם.
לכן צריך להתייחס ברצינות לחשש שהמטרה היא גם לערער מראש את הלגיטימיות של הפסד. ישראל כבר נכנסה למערכת הבחירות הזאת עם דיון שהיה נשמע דמיוני לפני שנים אחדות: אהוד ברק הזהיר מפני אפשרות של ניסיון לשבש את הבחירות; יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נעם סולברג, נדרש לנסיבות המשפטיות החריגות שבהן מצב חירום אמיתי עשוי להצדיק את דחייתן; גולן הזהיר מפני ניסיונות לשנות את כללי המשחק והודיע על תוכניות לפיקוח נרחב על ההצבעה.
מבחינה אלקטורלית טהורה יש כאן פרדוקס. כדי להגיע ל-61 נתניהו זקוק גם לבוחרים מחוץ לגרעין הקשה שלו — ישראלים מהמרכז-ימין, ביקורתיים כלפי מערכת הביטחון ואולי גם כלפי המחאה, אך שאינם חיים בעולם של קנוניות ובגידות. ההאשמה המרומזת שלפיה פעולות החילוץ של יאיר גולן מעידות על ידיעה מוקדמת של מתקפת חמאס עלולה להבריח בדיוק אנשים כאלה.
אלא שהקמפיין כנראה בנוי פחות על שכנוע ויותר על גיוס, הפחדה ושלילת הלגיטימיות של היריב. עם ציבור משולהב ומוסט אפשר להילחם גם ברחובות, אחרי הקלפיות. הפסד בבחירות יכול להפוך לעוד אירוע חשוד שיש "לחקור". וזה עלול להיות השלב המסוכן ביותר. מדינה אינה יכולה לתפקד באופן תקין כאשר מנהיג שהפסיד ממשיך לשכנע חלק עצום מהציבור שהוא המנהיג הלגיטימי היחיד, שהממשלה החדשה היא תוצר של הונאה ושמוסדות המדינה שפעלו להעברת השלטון הם חלק מקנוניה.
לכן תיאוריות הקונספירציה של שרה אינן אנקדוטה ביזארית ממערכת בחירות מכוערת. הן נוגעות בעיקר. במובן הזה, 27 באוקטובר מסתמן כתאריך אולי לא פחות גורלי מה-7 באוקטובר. אם כנופיית נתניהו לא תובס באופן מוחץ, לא ברור שהמדינה תוכל להשתקם כדמוקרטיה שבה השיח הציבורי שפוי.
התרעות פיקוד העורף