המילה "ניצב" היא אחת הדוגמאות המוצלחות למורכבותה ולעומקה של השפה העברית. מצד אחד, התייצבות היא ביטוי ברור למעורבות ולפעילות. מצד שני, ניצב הוא סטטיסט. מי שנמצא במקום כלשהו רק כדי להימצא בו. נדמה שאנו נמצאים עתה בתקופה מובהקת של בחינת הניצבות בחיינו הלאומיים.
העיסוק האובססיבי ב"הצבת" מועמדים, בחילופי מפלגות ובהצרחת מקומות כבמשחק שחמט (רק ללא התבונה הנדרשת במשחק זה), אמור לכפות עלינו תוכן מחשבות ושיחות. אלא שהמצב הלאומי של ישראל ושלנו כאזרחיה רציני מכדי שניכנע לניסיון הזה ונלך בדרך המוגבלת והשטחית שמוצעת לנו.
חשובים גם העמדת הסבירות כשיקול מרכזי בניהול ענייני המדינה והחברה; שיפור יסודי של מערכת החינוך; מינוי אנשים מעולים לכל תפקידי הניהול והייעוץ ברשויות המדינה; הקלה ככל הניתן על אזרחי המדינה בכל הנוגע לרווחתם הכלכלית והאישית. מובן שניתן להמשיך רשימה זאת, אבל הכיוון ברור: חדלו נא, מנהיגים יקרים, מדרכיכם ומהעיסוק האובססיבי בעצמכם.
אבל את זה אי אפשר להשיג ללא תרומה נחרצת של כולנו. אמירות חוזרות ונשנות בנוסח "לא משנה מי ינצח, ממילא הכל כאן אבוד ומושחת" משחקות לידי ההנהגה הכושלת הנוכחית. התייחסות שטחית חוזרת ונשנית למסורת ישראל לא רק שאינה ראויה כשלעצמה, היא עלולה להיות הזיק שיבעיר מחדש את התחושה ש"צריך להציל את המדינה מהשמאל".
כדי להתייצב במלוא הרצינות ליום הבחירות, כדי להחליף את השלטון, יש להציב סדרי עדיפויות ברורים. לא נתקן כעת את כל מה שנראה לכל אחד ואחת מאיתנו חיוני לתיקון. זה ברור. אבל אִם נבטא זלזול וחוסר הבנה כלפי רגשות של אלה שאינם בדיוק כמונו, נישאר ניצבים דוממים בסרט לא מוצלח.
התרעות פיקוד העורף