ישראל לא פועלת כרגע בעצימות גבוהה ברצועה בגלל התיאום החשוב עם ארה”ב. יריבים פוליטיים מנצלים את המצב כדי לתקוף את הממשלה על כך שלא הכריעה את עזה בניגוד להתחייבויותיה. התחייבויות, אגב, שלא הפסיקו ללעוג להן מהרגע הראשון, והציגו אותן כפנטזיות של ראש הממשלה, כולל הביטוי “הניצחון המוחלט”, שהפך ללעג וקלס בפיהם, וכעת הם דורשים את אותו הדבר בדיוק.
אבל המציאות, מה לעשות, שונה בתכלית. ישראל שולטת בעזה כפי שלא שלטה בה מעולם, אולי חוץ מהתקופה שבין 1967 להסכמי אוסלו. חמאס עוד שם, וחוסר הפעולה הישראלי יכול להתפרש כהמשך החידלון, אבל לא כך הם פני הדברים. בן רגע הכל יכול להתהפך מהקצה אל הקצה ברצועה, וכשזה יקרה - זה יהיה מהיר ועוצמתי.
ההסכם שבמסגרתו הושבו כלל החטופים לא כבל את ידיהם של חיילי צה”ל ולא אילץ את הצבא לסגת אל מחוץ לתחומי הרצועה, כמו שאר עסקאות החטופים שהיו על הפרק ושנדחו על ידי בנימין נתניהו וחברי הקבינט המצומצם עם פרישתם של גדי איזנקוט ובני גנץ. למעשה, ההפך הוא נכון, העסקה העניקה גושפנקה ברורה מארה”ב, שגם אחרי שחרור החטופים לא יהיה חמאס או כל ארגון טרור אחר בעזה.
גם אלה שמנסים להעצים את חוסר הפעולה הישראלי ואת הדיווחים על התעצמות חמאס, יודעים שהם מקשקשים. ראשית, כי כל העסק הזה מתרחש לכל היותר על שטח של 30% מרצועת עזה, שעוד נמצא בידי ארגון הטרור. על הפרט הקטן הזה הם מנסים לדלג באלגנטיות. גם כשרצועת עזה הייתה זרועה לכל אורכה ורוחבה ביישובים יהודיים, כולל אזורי חיץ, דרכי גישה ואזורי חקלאות, כל אלה יחד לא תפסו יותר מ־35% משטחי הרצועה. היום ישראל מחזיקה ב־70% ממנה. אין באזור הזה יישובים יהודיים, אבל יש שם אין־ספור חיילים, מוצבים, בסיסים, ואפילו לא ערבי אחד שמסתובב שם, ואפילו לא בית ערבי אחד עומד. רק בתים שמשמשים למגורי חיילי צה”ל.
ב־30% הנותרים אכן יש חמאס, והוא אכן שולט באוכלוסייה. אבל גם האחיזה הזאת נחלשת. מי שסייעו לכוחות צה”ל לתפוס בכיר חמאס השבוע הם כוחות ערביים מקומיים שמשתפים פעולה עם ישראל. ישראל לא תיסוג כל עוד חמאס שם, כפי שהצהיר שוב נתניהו השבוע. זה יקרה מרצון או שלא מרצון. כל מה שנותר לראשי האופוזיציה הוא לייחל שזה לא יקרה עד הבחירות. אבל לא תמיד תקוות מתגשמות.
קאמבק הרפורמה המשפטית
אבל הנושא המשפטי יחזור גם יחזור. ולא רק בגלל קמפיין פוליטי של מפלגה זו או אחרת, אלא בגלל הלו”ז המשפטי שפוגש את מערכת הבחירות בצורה סימביוזית מופלאה. בעוד זמן קצר יתחדשו הדיונים במשפט נתניהו. הפעם בלי נתניהו עצמו. את פרק העדות שלו כבר סיים. עדי ההגנה הבאים שיעלו ויבואו כלאחר בושה לשולחן העדים הם הגיבורים המפוקפקים של תפירת התיקים הגסה והמרושלת ביותר שנעשתה בהיסטוריה של מערכת המשפט הישראלית. אביחי מנדלבליט, שי ניצן, רוני אלשיך, חוקרי משטרה שעברו על החוק וגיבורי פרשת פגסוס, שייאלצו להודות בפה מלא כיצד השתילו אמצעי האזנה לא חוקיים לאישים המעורבים בתיקים.
אחרי שנים של קריאות שווא - שוחד, מרמה, הפרת אמונים - ואחרי שסעיף השוחד נשטף מזמן במי האסלה על ידי השופטים עצמם, מופע הגמגומים והתירוצים שיישמע בבית המשפט, תוך כדי קמפיין הבחירות, הוא לא פחות ממכרה זהב עבור נתניהו ואנשיו. וגם סגירת מעגל לא קטנה. התיקים האלה הם שהפריעו לנתניהו להרכיב ממשלה והביאו את החרמות נגדו, ואלו עשויים להיות אותם תיקים שיביאו לו כעת את הניצחון. אין דבר שיותר מרתיח את תומכי הליכוד מהרדיפה שביצעו אנשי המערכת נגד המנהיג, לא משנה אם הם אוהבים אותו או לא, סומכים עליו או לא. זה מנגנון רפלקסיבי שקמפיין הליכוד יידע לסחוט עד הטיפה האחרונה.
בנט יפסיק לחלום
מיום שלישי בעשר בערב נפתח המשחק האמיתי. אין יותר חיבורים. המקסימום שיכול להשתנות הוא פרישות. ביום ראשון יציגו בנט ולפיד את רשימתם לכנסת, וסמוך אליהם יעשה זאת גם איזנקוט. העובדה שמדובר בשני אירועים נפרדים לא מעידה על ההמשך. בין יום ראשון לשלישי יש יומיים תמימים. זה המון זמן לייצר רשימה אחת במידת הצורך. והצורך הזה נראה יותר רלוונטי מיום ליום. כי מועד הצגת הרשימה של ביחד בראשות בנט ביום ראשון יהיה גם יום קבורתה של מפלגת יש עתיד, שקרסה השבוע במהירות של מגדל קלפים.
לזכותו של יאיר לפיד ייאמר שהצליח עד הרגע האחרון - עד הימים הספורים שלפני הצגת הרשימה, שבה הבינו 24 חברי הכנסת החברים כעת ביש עתיד, שזו הפעם האחרונה שהם יראו את לשכות הח”כים שלהם מבפנים - לשמור על שקט תעשייתי הכרחי בתוך המפלגה, בלי שחבורת ח”כים ממורמרים מסתערים על מטה המפלגה הגוועת עם מקלות וקלשונים. למרות מיעוט יחידי הסגולה שישובצו במקומות הנראים כרגע ריאליים יחסית, הצליח לשמור על הרוב דומם. מקבל את גזירת הגורל בשקט ובענווה עצורה. בלי מרידות ובלי מהומות. הוא זה שהביא אותם לפוליטיקה. הוא גם זה שהוציא אותם. זו דרכו של עולם. לפעמים הם נפלטים בבודדת, לפעמים בצרורות.
מהיקירים לו נפרד לפיד בהודעה מוקדמת. בפגישה אישית. ממיקי לוי אפילו ביקש להישאר במפלגה ולשמש כנשיא מוסדותיה. במפלגה כמו יש עתיד המוסדות פיקטיביים והעומד בראשם כמוהו כדחליל במרכז הגינה, אבל גם זו דרך מכובדת להיפרד כידידים.
למעשה, אף שעל הנייר יש עתיד קיימת, המיזם הגדול של לפיד, שהחל ב־2013, הגיע בבחירות 2026 לסיומו. זו לא רק הסיעה בכנסת, אלא גם אלפי פעילים, עשרות חברי מועצת עיר ברחבי הארץ ופרישה מרשימה. בשטח הכל בקריסה. חלק יישארו לעבוד בשביל בנט, הרוב כנראה שלא. אם יגיעו למסקנה שהמרוץ הזה לא הולך לשום מקום, ייתכן שיבקשו מקום להסתופף ברשימתו של איזנקוט.
יו”ר ישר! לא מיהר עד כה לצרף אליו את לפיד ובנט, לא נענה לחיזוריהם, וסבר שטובת הגוש היא ריצה נפרדת. השלם קטן מסך חלקיו. אבל כל זה תקף בתנאי ששני החלקים עוברים את אחוז החסימה. עד יום שלישי יצטרך איזנקוט להחליט אם זה המצב, ואם לא - הוא ייאלץ לאסוף אותם לחיקו. גם בנט יצטרך לעבור סוויץ’ תודעתי רציני כדי שזה יקרה. ממועמד לראשות ממשלה, דבר שאליו יוכל לנסות לחתור גם בראש מפלגה קטנה, אבל בהכרח כראש מפלגה כלשהי - ייאלץ ראש הממשלה לשעבר לגנוז את החלום סופית ולעבור להיות מספר 2 של מישהו. זו לא החלטה פשוטה, אבל אולי היא תתברר ככורח המציאות.
האמונה של וינטר
גם עופר וינטר באותה דילמה, ערב סגירת הרשימות. כרגע הוא לבד. לא מתכוון להתחבר ולא להתאחד. הוא עוד הספיק, יחד עם מספר 2 שלו יוסף חדאד, להוציא סרטון שלועג לאיחוד של סמוטריץ’ ופייגלין, בקביעה שהימין לא יכול לנצח עם דמויות ישנות, רק חדשות. כמוהו.
בשלב הזה וינטר עדיין מאמין בכוחו להביא מצביעים מהגוש השני, למרות אמירתו שיתמוך בנתניהו לראשות הממשלה, אמירה שפגעה בו. אבל הסקרים של הימים הקרובים עשויים לגרום גם אצלו לחשיבה מחודשת. נכון שיש לו עוד הפתעות. הציבור בקושי שמע אותו, וכמעט שלא שמע את האישים המרכיבים את רשימתו. רובם עדיין לא התראיינו.
אם יגלה בקרוב שפוטנציאל הגדילה שלו בא מהימין בלבד, ולא מקולות הימין החונים באופוזיציה כמו שחשב - ייאלץ לעשות חשיבה מחודשת, מה עוד שכרגע אביר האיחוד בימין הוא סמוטריץ’. אף שזה איחוד יחסית קטן, בציבור הימני אוהבים את הנכונות. את הורדת האגו והקריאה לאיחוד השורות במחנה. וינטר נחשב כרגע לסרבן אחדות. שחקן יחיד ולא קבוצתי. אם זה יפגע בו או לא - מוקדם לדעת.
ביום שני היה לילה לבן בקרני שומרון. שם התכנסו הצדדים: פייגלין והנושא ונותן בשמו שי מלכה מצד אחד, וסמוטריץ’ והנושא ונותן בשמו עומר רחמים מהצד השני. ובאמצע - ראש מועצת היישוב יהונתן קוזניץ, שהוא בכלל חבר מרכז הליכוד. משימת האיחוד הייתה משימת חייו בשבוע האחרון. יום שני היה הלילה הלבן השני ברציפות שלו. כשהסתיים הכל, הלכו רוב המעורבים לנוח. קוזניץ הלך לפתוח את בתי הספר והגנים במועצה ביום הראשון לפתיחת הלימודים, 1 בספטמבר. באחד מבתי הספר שלו לומד הבן של סמוטריץ’, שגר ביישוב הסמוך קדומים. פייגלין עצמו גר בקרני שומרון.
קוזניץ היה סחוט ועייף, אבל מבסוט. שלב א’ הושג. "אורנים קטן". השלב הבא זה לנסות לצרף את וינטר. אולי גם את נעם. וינטר נראה כמו אגוז קשה בשלב הזה, אבל יש עוד כמה ימים לנסות לרכך אותו. גם נתניהו לא אמר את המילה האחרונה בנושא. יש ברשותו חמישה שריונים, שנועדו בין היתר לפתור בעיות פרסונליות שעשויות להגיע אם וכאשר. כאמור, רק ביום שלישי ייפתח המשחק באמת.
התרעות פיקוד העורף