ובכן, אחד המכאובים הגדולים ביותר במערכת הבחירות הנוכחית הוא העובדה שלא יהיה פוליטיקאי שלא ינצל את האסון הגדול ביותר במדינה כדי לגרום לציבור להצביע לו. כאילו אין משפחות שכולות, משפחות פצועים, משפחות שורדי שבי ומשפחות חטופים שלא שרדו, שמטולטלות מחדש בכל פעם שמשתמשים בהן.
בעיני הפוליטיקאים, הבחירות הבאות הן אירוע גושי. נתניהו מסדר את מחנה הימין, ואיזנקוט מתאמץ לסדר את מחנה השמאל. רק שבחדרי חדרים, בתוך נצנצים שמפזרים להם הקמפיינרים בעיניים, השניים האלה וגם אחרים שכחו דבר חשוב, שדווקא השר לביטחון לאומי למד יפה ומתעקש עליו: הציבור מצביע לאדם, לא לרשימה וגם לא לגוש. ההצבעה לגושים נמצאת רק בתוך רשת X הרעילה ולא במציאות הישראלית עצמה.
איפה יאיר?
עכשיו בואו נבין משהו. במשך 13 השנים שבהן קיימת מפלגת יש עתיד, שזו בהחלט דרך יפה למפלגה במדינה שלנו, שמענו את לפיד אול־אובר. כעת הוא שומר על שתיקה רועמת, ואפילו קצת מעלה געגועים, משום שהוא לפחות מבין בטלוויזיה, מכיר את התנועות והפתוס. נשארנו עם נערים חדשים־ישנים שמשחקים לפנינו, ומגיש "אולפן שישי" בעברו תמיד עשה זאת הכי טוב מכולם. גם הכי מתנשא מכולם. תלוי את מי שואלים.
אבל גם לשתיקה של לפיד יהיה סוף. והשאלה הנשאלת היא אם ואיך הוא יחדש את עצמו. האם יחזור הלפיד המבעיר עם אמרות רל"ביזם סטנדרטיות, או שאולי, אולי, כמו רבים במדינה שלנו, גם הוא עשה לעצמו ריסטארט בחיים, בקריירה, במשמעות עצמית, ויגיע עם גרסה בוגרת יותר ומשמעותית יותר. אני סבורה שהתשובה די צפויה.
אשתי ללימודים
הורי ישראל היקרים, בדגש על אחיותיי האמהות, מקווה שהכל תקין, ושאתם לא סובלים מהצפת הודעות. אני פשוט לא ישנה בלילה כבר כמה ימים בגלל קבוצות הוואטסאפ. ההודעות מהמורים על ציוד ותוכן, עם קורטוב שאלות ופרשנויות מהורים, זורמות בערב אל תוך הלילה. מתקופת הרווקות הזוהרת שלי מלפני שנים רבות לא הסתמסתי בשעות כאלה. צריך לזה אנרגיות.
עייפה נפשי השבוע, ומיניתי את שירן, שהיא חברה ואמא מהממת פלוס שלוש, להוציא לי כותרות. כלומר, היא מקפיצה לי רישומים ואירועים, משבצת אותי ברשימות אקסל, וגם שולחת לי הכל עם סטיקרים שעושים לי מצב רוח טוב. אומרים שמאחורי כל גבר חזק עומדת אישה חזקה. אז לא רק. גם מאחורי כל אמא עומדת אמא אחרת - ומוציאה לה כותרות. תמצאו את השירן שלכן, מובטחת איכות חיים.
התרעות פיקוד העורף