איטימודיס מצביע בראש ובראשונה על מערכות הנשק הישראליות שאמורות להגיע ליוון, ובהן PULS, Spice ו-Spike NLOS. לדבריו, מדובר במערכות שיכולות להעניק לצבא יוון יכולת לפגוע בעומק ובדיוק רב, במיוחד בזירה האגאית ובמרחב האיים. הוא מוסיף כי אם בעתיד תתווסף לכך גם מערכת LORA, תהיה זו מבחינתו "הדובדבן שבקצפת" של התעצמות היכולת היוונית.
מרכיב נוסף שעליו הוא שם דגש הוא אימוני התדלוק האווירי. לדבריו, עצם הרחבת היכולת של חיל האוויר היווני לבצע תדלוק באוויר מגדילה באופן משמעותי את טווח הפעולה שלו ומאפשרת לו לפעול עמוק יותר לעבר העורף הטורקי.
"שרשרת אחת של מידע ויכולת מבצעית"
איטימודיס מתייחס גם להקמת יחידה 1867 ביוון, שלדבריו נבנית בהשראת יחידה 8200 הישראלית ותתמקד בסייבר, באבטחת מידע ובשילוב מודיעין המגיע מהמרחב הדיגיטלי. הוא טוען כי ישראל כבר משתפת את יוון במידע ובידע מקצועי בתחומים הללו, וכי שיתוף הפעולה אינו מוגבל רק לממד הצבאי הקלאסי.
אחד המרכיבים המרכזיים בניתוח שלו הוא תוכנית "מגן אכילס". לדבריו, מערכת ההגנה הרב־שכבתית אינה נועדה רק ליירט את מערך הטילים הטורקי, אלא גם לייצר חיבור מבצעי הדוק בין יוון, קפריסין וישראל.
לטענתו, החיבור בין מערכות ההגנה יוצר למעשה שרשרת אחת של נתונים, התרעה ויכולת פעולה משותפת. המשמעות, לדבריו, היא שטורקיה עלולה לאבד חלק מיתרון ההפתעה שלה במזרח הים התיכון. במקביל, הגנה יעילה יותר על המרחב היווני עשויה לשחרר את חיל האוויר ואת חיל הים היווניים ממשימות הגנה באגאי ולאפשר להם להפנות יותר משאבים לפעילות במזרח הים התיכון. איטימודיס טוען כי מכלול המהלכים הזה פוגע גם ברשת ההשפעה שטורקיה בנתה בשנים האחרונות בלוב, בצפון קפריסין, באלבניה, בסוריה וברצועת עזה.
בהקשר של מטוסי F-35, הוא מעלה אפשרות נוספת: לדבריו, לא ניתן לשלול תרחיש שבו ישראל תקדם בעתיד אספקה ליוון של גרסת Adir הישראלית של ה-F-35, בין היתר כדי להעמיק את התאימות המבצעית בין המדינות וגם כמעין "רשת ביטחון" במקרה שטורקיה תחזור בעתיד לתוכנית המטוס ותצליח לקבל את המטוסים בעצמה.
לטענתו, באנקרה עוקבים בדאגה אחר מכלול ההתפתחויות הללו. לדבריו, בטורקיה רואים בהתקרבות הביטחונית בין ישראל ליוון שינוי מהותי במאזן הכוחות במזרח הים התיכון, ועל פי פרסומים שונים כבר נבחנים שם מספר תרחישים אפשריים — לרבות תרחיש של עימות צבאי.
איטימודיס מסכם כי מבחינת טורקיה, לא מדובר עוד רק בהתחזקות נקודתית של יוון או בעוד עסקת נשק עם ישראל, אלא ביצירת מסגרת ביטחונית רחבה יותר שמחברת בין יוון, קפריסין וישראל ומצמצמת בהדרגה את מרחב הפעולה של אנקרה באזור.