לוין לא בהכרח שם לב לכך שהוא ערער לחלוטין בדבריו את תורתו של מונטסקיה, מההוגים המדיניים החשובים ביותר בכל הזמנים. מונטסקיה הצרפתי, שהלך לעולמו ב-1755, ניתח את שיטות המשטר. הוא גרס שאסור כי כל הכוח השלטוני במדינה יהיה מרוכז בידי רשות אחת, או אדם אחד, שכן הדבר יוביל לאובדן החירות. מונטסקיה בנה את תורת הפרדת הרשויות: רשות מחוקקת, רשות מבצעת ורשות שופטת, שהיא המכריעה סופית בפרשנות חוקים וביישוב סכסוכים.
תורתו התקבלה בעולם החופשי, ועל פיה עוצבה החוקה האמריקאית בשנת 1787. והנה, יריב לוין מבטל את תורת מונטסקיה לעניין הפרדת הרשויות. הוא הוגה רשות נוספת, רשות רביעית, נקרא לה, הקובעת אם החלטות בית המשפט העליון התקבלו בסמכות.
אפשר ומותר, כמובן, לבקר את החלטות בית המשפט העליון. אפשר לדון בשאלה אם החלטה ניתנה בסמכות. אבל אסור לעשות דבר אחד: לא לציית להחלטות בית המשפט העליון. גישתו של לוין נוגדת לא רק את תורת המשטר המקובלת בעולם, אלא היא קוטבית למהות היהודית. לוין מייצר אנרכיה - והמורשת היהודית לא הרשתה אנרכיה.
היא קבעה כי סכסוכים בעלי אופי משפטי יוכרעו סופית על ידי רשות מוסמכת עליונה, כנאמר בספר דברים (י"ז, ח’): "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהֹוָה וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ". תפיסת העולם ברורה. ההחלטה של בית המשפט סופית. מובן כי עיקרון זה חסר ערך אם מערכת המשפט אינה עצמאית והיא כפופה לממשלה, בדרך של מינוי השופטים או בדרך אחרת. עצמאות מערכת המשפט היא ביסוד המורשת היהודית.
אם אזרח שאינו בן ישיבה ישתמט משירות בצה"ל הוא ייעצר, יועמד לדין וייענש, אך אם הוא תלמיד ישיבה המבצע אותה עבירה עצמה, אסור יהיה לעצרו ויש לאפשר לו להשתמט מהשירות. האם המחוקק הישראלי יצא מדעתו? נראה שכן.
בקידום חוקים אלה יריב לוין השכיל להראות לנו מדוע אנו זקוקים לבית המשפט העליון - כדי שיבטל חוקים כאלה או דומים להם.
התרעות פיקוד העורף