"מי שחושב שלא תהיה כאן הצבעת מחאה נמצא בקונספציה": עופר וינטר מנער את הימין, אך חובת ההוכחה עליו

לפני כשבוע הושקה רשמית מפלגת "עמך ישראל" בראשות תא"ל (במיל') עופר וינטר, אחרי תקופה ארוכה של דמדומים פוליטיים וחוסר ודאות באשר לעתידו הפוליטי של מי שהפך לאחד הקצינים המזוהים ביותר עם מלחמת ישראל בטרור.

הרשימה שהציג וינטר אינה עוד רשימה של פוליטיקאים ותיקים. היא כוללת אנשי עשייה מובילים בתחומם, שלא לקחו עד היום חלק במערכת הפוליטית, בהם יוסף חדאד, אל"מ (במיל') אלי ג'ינו, עו"ד ערן בן ארי, נטעלי שם טוב, אביב עזרא ועוד רבים. אלא שההשקה לא עברה בלי סימני שאלה.

וינטר הצהיר שהוא נמצא במחנה הלאומי, אך לא אמר במפורש כי ימליץ לנשיא המדינה על בנימין נתניהו כמועמד להרכבת הממשלה. הדברים עוררו מיד חשש במחנה הימין: האם "עמך ישראל" עלולה להפוך לגרסה חדשה של "מעשה בנט" – לקחת קולות של מצביעי ימין ולהעביר אותם בסופו של דבר לממשלה עם השמאל?

כעבור כמה ימים וינטר הבהיר את עמדתו בסרטון: הוא ימליץ על נתניהו, אך הדגיש כי הוא "לא עובד אצל אף אחד אלא רק אצל עם ישראל". זו הייתה הבהרה חשובה, אבל היא לא סיימה את סימני השאלה.

סערה נוספת התעוררה בעקבות דבריה של ללי דרעי, מספר 4 ברשימה, שתמכה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדלי 7 באוקטובר, ועדה שלמעשה נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית יהיה מעורב במינויה, וכן שיבחה את יאיר גולן על גבורתו ב-7 באוקטובר – בלי להתייחס לעמדותיו ולאמירותיו הקשות בתקופה האחרונה. מבחינת רבים במחנה הלאומי אלה היו נורות אזהרה. ואז הגיעו אתמול שני הראיונות הראשונים של וינטר מאז הקמת המפלגה – האחד לעמית סגל במהדורה המרכזית של חדשות 12, והשני ל"פטריוטים" עם ינון מגל בערוץ 14.

הראיון בערוץ 14 היה, בעיניי, המעניין מבין השניים. במשך 22 דקות התמודד וינטר עם שאלות קשות ולא התחמק מאף אחת מהן. כבר בתחילת הראיון שאל אותו ינון מגל על האפשרות לאיחוד עם מפלגות הימין. וינטר הסביר מדוע, בשלב הזה, הוא אינו סבור שנכון ש"עמך ישראל" תתאחד עם סמוטריץ', פייגלין או בן גביר, ואז אמר משפט שלדעתי חשוב מאוד להקשיב לו: "מי שחושב שב-27 באוקטובר לא תהיה כאן הצבעת מחאה – הוא בקונספציה".

במידה מסוימת, אני מסכים איתו. אחרי 7 באוקטובר ישראל היא לא אותה ישראל. מדינה שעברה טלטלה כזאת ועדיין נמצאת בתוכה אינה יכולה להמשיך להתנהל בדיוק באותה דרך שבה התנהלה לפניה. לא בהכרח יזיקו לנו מנהיגים שלא צמחו בתוך הבוץ הפוליטי, אלא הגיעו מהשטח, ניהלו מערכות, קיבלו החלטות ושילמו עליהן מחירים – ומגיעים עכשיו עם רצון אמיתי לשינוי. אבל לצד זה עומד מבחן גדול מאוד.

אחת השאלות המרכזיות סביב "עמך ישראל" הייתה האם המפלגה עלולה לעשות את "מעשה בנט" ולהקים ממשלה עם אייזנקוט, ליברמן ויאיר גולן. וינטר היה חד וברור. בהתייחסו לאייזנקוט וליברמן אמר: "כל אלה שאומרים שהם אנשי ימין יואילו בטובם ויחברו למחנה הלאומי חזרה. אין מצב שאשב תחת ליברמן." גם ביחס לבנט בחר וינטר בלשון חריפה: "הדבר הכי חמור שנעשה הוא לקחת קולות שבחרו בך ולהעביר אותם כדי לעשות ממשלה עם מנסור עבאס והמפלגות הערביות האנטי-ציוניות."

עדיין מוקדם מאוד לקבוע אם וינטר יצליח פוליטית. הדרך שלו עוד ארוכה, וחובת ההוכחה עליו עצומה. "עמך ישראל" צריכה להוכיח שהיא אינה רק סיפור של איש אחד ושל כריזמה של גיבור מלחמה, אלא מפלגה שיודעת להציג תפיסת עולם סדורה בכל תחומי החיים: ביטחון, כלכלה, משפט, חברה, חינוך ומדיניות חוץ.

ובכל זאת, כבר עכשיו אפשר לומר דבר אחד: יש בישראל צורך אמיתי במפלגת ימין חדשה. אם וינטר יעמוד איתן בהבטחותיו, לא יישב עם מי שהציבור שלו לא שלח אותו לשבת איתם, ולא יהפוך את המפלגה לעוד תחנת מעבר בדרך לממשלה הבאה – "עמך ישראל" יכולה להיות משב רוח חדש בפוליטיקה הישראלית.