חברי כנסת, שפוליטיקה היא מקצועם, לא יוכלו עוד לעבור מפה לשם ומשם לפה. יש מהם שדילגו ממפלגה למפלגה פעמיים, שלוש ואפילו ארבע פעמים. הרי הם "חייבים" להיות בכנסת. הפלטפורמה פחות חשובה, העיקר שהיא תאפשר את הגשמת מאווייהם. הספינה טובעת? אני את נפשי ואת הקריירה שלי אציל, אתלה בדופן ספינה אחרת שתובילני לחוף מבטחים, כלומר, לגבעת רם.
אידיאולוגיה – מילה אנכרוניסטית במערכת הבחירות הנוכחית. את מי היא מעניינת? זוכרים את המילה "מצע"? אף היא נעלמה כליל. עוד מעט גם המילה "מפלגה" תיעלם. כי מה זו מפלגה בעצם? התארגנות רעיונית-פוליטית המבוססת על עקרונות, מצע ברור, מוסדות, בחירות פנימיות וכו’. מה מכל אלה קיים ברשימות החדשות המוגשות לוועדת הבחירות?
הראשון עומד בראש רשימה ותיקה, ממוסדת, הראויה להגדרה "מפלגה". השני עומד בראש סמי-מפלגה לעומתית, שזה מקרוב קמה. תועמלניה ויועציה עושים הכל כדי למצב את איזנקוט כמתאים ביותר לעמוד בראש הממשלה הבאה. אבל אילו עקרונות מוצקים הוא מביא עימו? איזנקוט, שסיפר כי בעבר הצביע פעם אחת לליכוד, נוטש מערכת ערכים אחת לטובת מערכת שונה, רק לשם מטרה אחת: כיבוש השלטון.
אבל במסגרת זו הוא היה מוכן להתגמש פה ושם: להאט זמנית את קצב הקמת התנחלויות, להתאפק במלחמת המפרץ, ללכת לוועידת מדריד. אולי בגלל כל אלה – פרגמטיזם טקטי – הוא שילם בכיסאו. לפחות ירד מהשלטון בידיעה שלא ויתר על סמ"ר אחד מאדמת ארץ ישראל, שידע לשמור על ביטחון המדינה גם במחיר כיסאו. אריאל שרון, לעומתו, התנער בהתנתקות מכל שמץ אידיאולוגי.
גם אם הליכוד לא הצהירה על מצע מחודש במערכת הבחירות הנוכחית, היא (ועוד כמה מפלגות זעירות מקצווי הימין והשמאל) מתבססת על אידיאולוגיה מסורתית שהיא רקע למנהיגות בולטת בדמותו של נתניהו. אדם שאפתן מאין כמוהו, שחסרונותיו ידועים, אך הוא נשען על מורשת, שאומנם לא תמיד דבק בה. אצל יריבי הליכוד הרצון להחליפו נשען על אג’נדה אחת: רק לא ביבי. האם די בסיבה זו כדי לשכנע את הציבור לא להצביע לליכוד?
התרעות פיקוד העורף