בתוך הרעש וההטיות, יש עדיין עיתונות אמיתית. הבעיה היא שאין דרך קלה לזהות אותה. אף אחד אינו מתייג עבורנו פרשנים מקצועיים, שמנתחים סיטואציה באופן קר, כדי שנוכל להבחין בינם ובין תועמלני אולפנים, שבסך הכל שואפים להשתריין באיזו מפלגה.
במרחב התקשורתי של היום, מעטים מבינים את ההבדל בין עיתונאי חוקר ובין עיתונאי מטעם עצמו שאין לו מושג עיתונות מהי, אבל הטייטל נשמע לו טוב. אם זה לא מספיק, כלי תקשורת שונים נוהגים להשמיץ כלי תקשורת אחרים, וקשה לדעת מי טוען עניינית ומי סתם מנהל קרבות פוליטיים. כשרוב האנשים אינם יודעים להבדיל, לכאורה כל אחד יכול להגיד כל דבר ולנסות לשכנע בנרטיב שלו, כשכל האמצעים כשרים.
לשכת נתניהו מיהרה להודיע שמדובר ב"שקר מוחלט", אבל הנוסח הזה הוא תגובה די גנרית בלשכה. במקרה זה, היא לא תספיק. אין מדובר באירוע שולי. 7 באוקטובר הוא נושא שחשיבותו עליונה, וקמפיין הבחירות של הליכוד בעניין מתבסס על הטענה שאף אחד לא העיר את נתניהו בזמן. האם דווקא נתניהו הוא זה שלא העיר את השאר?
בעידן הפוסט-אמת, התעמולה והספינים כה דומיננטיים, עד שכל אזרח צריך לבחור שוב ושוב למי להאמין. בישראל של היום, אם יאמין לממשלה, סיכוי טוב שלא יאמין למערכת המשפט, לצה״ל ול"תקשורת". אם יאמין לבג״ץ או לרמטכ״ל, רוב הסיכויים שלא יסמוך על הממשלה. אולי שכחנו, אז כדאי להזכיר: במדינה מתפקדת צריך להיות אמון של האזרח במוסדות, בתקשורת וכמובן בממשלה. כך זה עובד כשיש איזון, אפילו בתקופת בחירות. איך מחזירים אותו?
לאזרחי ישראל מגיע לדעת את האמת, לא נרטיב של צד פוליטי מסוים. 7 באוקטובר הוא סוגיה טראומטית בליבת הביטחון של כולנו, ואין אפשרות לדפדף אותה באמצעות ספין או הכחשה סטנדרטית. התקשורת כולה תצטרך לתת עליה את הדעת. לא בדעה כלשהי מטעם, אלא בעובדות. זה לא עניין של עמדה פוליטית, אלא של אחריות ויושרה מקצועית.
התרעות פיקוד העורף