ברדוגו לא בא לשכנע – הוא בא להעיר את הימין
אבל אולי השם החשוב ביותר מבחינה אלקטורלית הוא יעקב ברדוגו. ברדוגו לא אמור לשכנע מצביע של איזנקוט להפוך לליכודניק. הוא גם לא נועד להביא קולות מהשמאל. הכוח שלו נמצא במקום אחר לגמרי: בבייס. והבעיה הגדולה של הימין היא לא תמיד שכנוע, אלא שינוע. איך מוציאים מהבית מצביע ימני שהתאכזב, התייאש או פשוט לא מרגיש שיש לו סיבה להגיע לקלפי?
נתניהו מבין שהוא לא חייב להעביר מאות אלפי מצביעים מגוש לגוש. מבחינתו, מספיק להעלות את שיעור ההצבעה בבייס. אם במקום 60% יגיעו 70%, תמונת הבחירות יכולה להשתנות לחלוטין. וכאן ברדוגו הוא כוח. לא משום שהוא ישכנע מישהו שלא אוהב את נתניהו, אלא משום שהוא מסוגל להכניס רוח קרב במי שכבר נמצא במחנה ולהביא אותו לקלפי.
מי צריך לדאוג? בעיקר איזנקוט
דווקא גדי איזנקוט צריך להסתכל על הרשימה הזאת בדאגה. חלק גדול מהעבודה שלו בחודשים האחרונים נעשה בצפון, בדרום ובפריפריה. הוא מנסה לומר לציבור שם: הממשלה לא הייתה בשבילכם, היא לא תפקדה, היא לא נתנה לכם מענה. ואם הוא לא מצליח להעביר את המצביעים אליו, לפחות לגרום לחלק מהם להישאר בבית.
נתניהו מנסה עכשיו לעשות בדיוק את ההפך. הוא רוצה להוציא את אותם מצביעים מהייאוש ומהאכזבה ולהחזיר אותם לבייס. ברדוגו עושה את זה מצד אחד, והשריונים החדשים נותנים לליכוד מצד שני רשימה שאפשר להציג כמשהו חדש ולא רק כאותה נבחרת מוכרת.
וזה אולי ההישג הגדול של נתניהו בסגירת הרשימה. איזנקוט בנה רשימה של יותר מ-20 מועמדים במקומות שנחשבים ריאליים, אבל מעבר ליורם כהן, כמה מהם הציבור באמת מכיר? אפשר לומר "מנכ"ל", "איש מקצוע", "בכיר לשעבר" – הכול נכון. אבל פוליטיקה היא גם זיהוי, סיפור וכוח ציבורי. גם בנט הבטיח "ביצועיסטים". הוא אכן הביא אנשי מקצוע, אבל מול השמות שנתניהו הצליח להעמיד, היתרון שהיה לו פתאום נראה הרבה פחות ברור. רק אתמול היה נדמה שבנט ואיזנקוט מביאים משהו חדש, בזמן שהליכוד נשאר עם אותה רשימה מוכרת. היום התמונה כמעט הפוכה.
אבל כאן מגיעה הבעיה של נתניהו. הגוש שמתנגד לו מגיע לסגירת הרשימות במצב בטוח יותר. בנט, איזנקוט, הדמוקרטים, ליברמן, רע"ם והרשימה הערבית – כרגע אף אחת מהן אינה נראית כמפלגה שנמצאת בסכנת מחיקה מיידית.
בימין המצב אחר. סמוטריץ' ועופר וינטר עלולים לנהל מערכת בחירות בסביבת אחוז החסימה. וזו בעיה עצומה עבור נתניהו. הוא יכול לנסות להביא את הליכוד ל-30 או 35 מנדטים, אבל אם בדרך הוא יפיל את סמוטריץ' או את וינטר – הוא לא הרוויח דבר. להפך. ב-2022 היה בדיוק להפך. נתניהו הגיע לבחירות כשכל המפלגות בגוש שלו עברו, ובצד השני נפלו מפלגות וקולות רבים ירדו לטמיון. עכשיו הסכנה עברה צד.
וזו תהיה המשימה האמיתית שלו בקמפיין: לא רק להוכיח שהליכוד שוב יודע להביא שמות גדולים, אלא להגדיל את הליכוד בלי לחסל את המפלגות שהוא יצטרך כדי להקים ממשלה. כי רשימה נוצצת יכולה לנצח ערב אחד של כותרות. אחוז החסימה הוא כבר סיפור של ממשלה.
התרעות פיקוד העורף