"הבחירות הגורליות בתולדותינו" זו הנדסת תודעה שצריכה להיות מלווה באזהרה. מחנה השינוי מבועת, מפוחד, הוא חי בלופ של פחד נוראי של מה יקרה אם וכאשר הוא לא יזכה. זה התקף חרדה על מלא. קבוצת אחוס"לים (אשכנזים, חילונים, ותיקים, סוציאליסטים ולאומיים) התרגלה לשלוט, גם כשהיא לא בשלטון, ובעיקר לקבל טובות הנאה מעצם היותה.
כשהמחנה יאבד את הרוב, הוא כבר לא יוכל לקדם אנשים, לקצר תורים ולעקוף פקקים. ילדיו לא יזכו במנעמים כמו משרות בכירות, סטאז'ים יוקרתיים וקרבה לג'ובים נחשקים.
בנוסף לשני המיעוטים הגדלים בקצב אקספוננציאלי, חרדים וערבים, גם הרוב במדינה מתחלף. דתיים, חרד"לים, שמרנים וימניים הופכים לדומיננטיים יותר. צמיחתן של מפלגות ימין בכלל ושל עופר וינטר כמשל מעידות על כך.
המחנה הליברלי הולך ומתכווץ, מדי יום מאבד נקודות אחיזה. הרפורמה המשפטית מוסגרה כהפיכה משטרית, ומאות אלפים יצאו לרחובות כי האמינו שהקרקע נשמטת מתחת לרגליהם. חלקים איימו באי־שירות או בהפסקת התנדבות.
לכן התקשורת ממתגת את הבחירות הקרבות כ"בחירות הגורליות ביותר שידענו". הכותרת הדרמטית הזאת כבר הפכה לשם השני של בחירות אוקטובר 2026. כשדני קושמרו מפנה לסקר מנדטים עדכני, הוא מכנה את האירוע בשמו החדש: "ועכשיו לסקר המנדטים של הבחירות הגורליות". זה מיתוג פוליטי. מדובר בקמפיין אינטרסנטי, שמשמעו רל"ביסטים תתעוררו. הפעם זה הכל או כלום. כלומר, שלא כמו בעבר, זה לא צחוק.
זה נכון שכל מערכת בחירות קודמת הייתה חשובה, גורלית, מכרעת והיוותה צומת משמעותי. אבל להבדיל, לכאורה, הפעם אם נתניהו ייבחר, הלכה המדינה ולחצי עם אין מה לעשות כאן יותר. את המסר הזה מעביר כל מי שתומך בשינוי. דרוקר עצמו אמר בפודקאסט של נדב פרי שלא יוכל לשכנע את ילדיו להישאר בארץ אם לא יהיה מהפך. כלומר, אם המדינה לא תשנה את דמותה, תעדכן את דרכה, ואם חלילה, תישאר אותה הנהגה - תהיה פה עזיבה, נטישה. יש כאן איום שחלק מהעם חי על הקצה, ותכף הוא יוצא.
ארבע השנים האחרונות היו קשות. הרפורמה, הטבח והמלחמה קיבעו את התודעה שאנחנו חווים את התקופה הקשה בתולדותינו. יחד עם זאת, נתניהו התפכח מהקונספציה וניהל מלחמה מעוררת השתאות בגזרות שונות, שכוללת חיסולים וכיבושים. גם מי שלא מצביע נתניהו ולא תומך בליכוד, יכול להודות שהאיש אינו חסר כישורים. להפך, אם ייבחר באופן דמוקרטי, המשך שלטונו אולי אינו ששון אבל גם לא אסון. ההיסטריה סביב ההכרעה הקרבה אינה במקומה. אפשר לרצות שינוי, ניתן לכמוה להחלפת הממשלה, זה הגיוני ומובן, אבל יחד עם זאת, מופרז לחשוב שאם תהיה "הכרעה לא רצויה", צריך לתפוס את הטיסה הראשונה. דעה כזאת היא לא הגונה ומנוגדת לרעיון הבסיסי של בחירת הרוב והדבר הזה שנקרא דמוקרטיה.
התרעות פיקוד העורף