אחת הדוגמאות הממחישות זאת היא סיפורה של חברת "סודה סטרים". במשך שנים פעל מפעל "סודה סטרים" במישור אדומים והעסיק כ-1,300 עובדים, ובהם מאות עובדים פלסטינים מהגדה המערבית.
כאן נוצר פרדוקס. מדיניות שמטרתה להפעיל לחץ על ישראל ולשפר את מצב הפלסטינים עלולה, אם אינה מלווה במדיניות משלימה, לפגוע דווקא באנשים שעובדים במפעלים שעליהם מופעל הלחץ. אם בריטניה ומדינות נוספות רוצות לצמצם את הפעילות הכלכלית בהתנחלויות, עליהן לחשוב במקביל כיצד לאפשר לעובד פלסטיני לעבור ממפעל בהתנחלות למפעל פלסטיני, ולא מאולם הייצור אל אולם האבטלה.
ומה עוד צריכים בבריטניה להבין? שחרם על מוצר אינו בהכרח לחץ על מקבלי ההחלטות. נוצר מלכוד. אם החרם קטן וממוקד, השפעתו הכלכלית מוגבלת. אם מרחיבים אותו כך שיהפוך לבעל השפעה כלכלית משמעותית, הוא מתחיל לפגוע גם בחברות, בעובדים ובפעילות שאינם קשורים ישירות להתנחלויות.
התרעות פיקוד העורף