ריבונו של עולם, מה עוד צריך לקרות כדי שהאיש הזה יקבל אחריות ויניח לישראל לנפשה. מה עוד צריך לקרות כדי שלא רק מחנה השינוי יבין כי הוא בלתי כשיר, אלא שגם עדת מעריציו ההולכת ופוחתת תתפכח ותבין כי אין לישראל עתיד איתו. מי שרוצה ימין יכול לקבל ימין שפוי וליברלי בגוש השינוי והתיקון – אין שום צורך וסיבה להצביע שוב לימין מתחזה ופופוליסטי.
במקום להודות בכישלונו, במקום לחבק את משפחות הקורבנות והחטופים, במקום להרכין ראש, נתניהו בחר לתקוף את ראשי מערכת הביטחון, וסביבתו הרעילה המשיכה לפלג ולשסות. כבר שלוש שנים מופצים רמזים לקונספירציות ולבגידה. וראש הממשלה, מצידו, מחבק את המואשמים בפרשת הבילד ואת החשודים בפרשת קטארגייט. בעידן השקר של נתניהו, האמת מיותרת. אפשר לרפד כל כישלון בצרור שקרים נאה, שיופץ בידי השופרות כדי להרגיע את הבייס ולטשטש את העם.
רק על מסע השיסוי והפילוג שקרע את העם נתניהו היה צריך ללכת הביתה. גם בשל מהלכי ההפיכה המשטרית והרס הדמוקרטיה היה עליו לסיים את תפקידו. ומעל הכל הוא היה צריך ללכת אחרי האסון הגדול של 7 באוקטובר, ניהול המלחמה הכושל ואובדן חייהם של חטופים שהופקרו זמן רב מדי במנהרות. על כל אלה, לא נשכח ולא נסלח.
המדענים בורחים, הרופאים נסים על נפשם, ומערכת החינוך שוקעת בכישלונותיה, עקומה כמו פיז"ה. ובינתיים, אצל נתניהו והליכוד המתפרק עסקים כרגיל: שרים רבים ומקללים זה את זה, מועמדים ראויים בורחים משריוני נתניהו כמו מאש, ובצר לו הוא ממנה את שופרותיו החנפנים למועמדים לכנסת.
המחשבה שהיה אפשר למנוע את היום המר של 7 באוקטובר אילו היו מקשיבים להתרעת בן זאיד ולשלל התרעות אחרות, פשוט מצמררת. לכן, ברגע האמת, בבואו של הבוחר הישראלי אל הקלפי, הוא צריך לשוות לנגד עיניו רק שלוש מילים: טבח 7 באוקטובר.
התרעות פיקוד העורף