במהלך חודש אלול, בתוך ימים ספורים, נפגעו שני בתי כנסת רפורמיים בישראל. בקהילת "כל הנשמה" בירושלים נופץ חלון, נתלש דגל גאווה והושחתה יצירת אמנות. חלון נופץ גם בקהילת "דרכי נעם" ברמת השרון. דווקא בימים שבהם אנו נקראים לחשבון נפש ולתיקון, שני החלונות שנופצו מבקשים מאיתנו לשאול מה עוד נשבר איתם.
בשנה וחצי האחרונות נכתבה כתובת נאצה נגד רפורמים ודגלי ישראל נקרעו בקהילת "נתן-יה" בנתניה, משתתפים באירוע בקהילת "רענן" ברעננה הותקפו ונאלצו להתפנות בליווי משטרתי ובקהילת "בבת עין" בראש העין הושלכו אבנים לעבר בית הכנסת בזמן תפילות השבת. קשה לראות ברצף הזה רק אוסף של תקריות מקומיות. הוא מחייב אותנו לשאול מה קורה למרחב השייכות של הבית היהודי-ישראלי כשדרך אחת לחיות חיים יהודיים הופכת ממושא למחלוקת למטרה לביזוי, להדרה ולעיתים אף לאלימות.
המחלוקת על תפילה, הלכה, מסורת ומקומה של היהדות במרחב הציבורי מלווה את העם היהודי מדורי דורות. השאלה היא אם אנחנו מסוגלים לחיות עם השונות הזאת מתוך הכרה וכבוד הדדיים, גם כשהמחלוקת עמוקה.
התופעות החמורות אינן מתרחשות בחלל ריק. כששרים וחברי כנסת מרשים לעצמם להפוך את שמו של זרם דתי לא אורתודוקסי למילת גנאי, מועבר מסר שחורג מגבולות המותר. בישראל של 2026 יהודים ויהודיות עדיין נדרשים להצדיק את יהדותם משום שבחרו לחיות אותה בדרך פלורליסטית וליברלית. זהו מבחן ליכולתה של מדינה יהודית להיות בית ליהדות עשירה ומגוונת ולדרכים יהודיות שונות.
לקראת ראש השנה, המבחן הזה מקבל תוקף מיוחד. במרכזם של הימים הנוראים עומדת אפשרות התשובה. ההנחה שגם אחרי שטעינו, או השלמנו עם מציאות מסוימת, אנחנו מסוגלים לעצור, לבחון מחדש ולבחור אחרת.
השנה תהיה לבחירה משמעות נוספת. בסמיכות לימים של סליחות וחשבון נפש ייקרא הציבור הישראלי אל הקלפי. בבחירות נידרש להפוך את הרעיון הזה גם למעשה אזרחי. בחירות אינן רק הכרעה בין מפלגות ומועמדים. הן רגע שבו חברה אומרת משהו על עצמה: על הערכים שהיא מבקשת להציב במרכזה, על השפה שהיא מוכנה לקבל ממנהיגיה ועל הבית המשותף שהיא מבקשת לבנות.
לצד הביטחון, הכלכלה, יחסי דת ומדינה ושאר השאלות הגדולות שעל סדר היום, מונחת לפנינו שאלה עמוקה יותר: איזו מדינה אנחנו מבקשים להיות ואילו פנים יהיו ליהדות הישראלית.
חלון שנשבר בבית כנסת רפורמי הוא החלון שלנו, אבל הסדק שהוא חושף נוגע לבית המשותף לכולנו. האחריות לתיקון אותו חלון אינה מוטלת רק על מי שניפץ אותו, אלא גם על חברה שמבקשת להבטיח שמחלוקת לעולם לא תהפוך להדרה, וששונות לעולם לא תהיה עילה לאלימות.
התרעות פיקוד העורף