מכתב 1: מי כאן המלך
"שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד". טריק יפה: אם כולנו נבראנו בצלם ויש לנו אלוהים אחד, אי אפשר לפצל אותך בינינו. ובכל זאת, במקום שיהיה לנו "אחד" משותף, אנחנו קמים בבוקר וחושבים איזו מחלוקת נגיש היום. כל מחנה בטוח שאתה לצידו, כל צד יודע מה אתה רוצה, ולעיתים נדמה שאפילו אותך הצלחנו לחלק בינינו. ואם בכל אדם יש משהו ממך, החלוקה הזאת נעשית מסובכת עוד יותר: קשה לתבוע אותך לעצמנו בבלעדיות ובה בעת להתכחש לך באדם שמנגד.
"וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו". כל יצור. לא רק מי שדומה לנו ולא רק מי שנוח לנו לחשוב שנברא בצלמך. ואם בראת אותנו בצלמך ונתת לנו בחירה, אי אפשר לבקש ממך למלוך ולהשאיר לך גם את כל האחריות למה שקורה בממלכה.
מכתב 2: זיכרון דברים
היי אלוהים, "אין שכחה לפני כיסא כבודך". קשה להחליט אם יש כאן נחמה או איום. אנחנו שוכחים, לפעמים מפני שהזמן עושה את שלו, לפעמים מפני שרק כך אפשר להמשיך לחיות. הקלה גדולה יש במתנת השכחה. אצלך דבר אינו אובד. לפניך גלויים התעלומות והנסתרות, וגם מחשבות אדם ותחבולותיו.
המעשים, ההרהורים והדברים שאיש אינו רואה, הכל גלוי לפניך. סליחה, איך אתה יכול לסבול את זה? "זכרנו בזיכרון טוב לפניך". זו שאיפה קצת יומרנית. אנחנו מבקשים שתזכור אותנו לטובה, לחיים ולשלום.
ואת התעוזה הזאת אני אוהבת. אתה זוכר את מעשינו, ואנחנו מזכירים לך את מילתך. כמו לעמוד למשפט ולהזכיר לשופט גם את הבטחותיו: "וקיים לנו ה׳ אלוהינו את הדבר שהבטחתנו". אם מעשינו עומדים לפניך ביום הזה, גם הברית, החסד והשבועה עומדים לפניך.
התרעות פיקוד העורף