ב-2012 הגיעו ביסונט וספרו ל"60 דקות". בדרך השיל את הפסבדון שלו והגיע לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית בשמו ובחזותו. זה היה הטריגר שהרים גלי תגובות ואדוות מרמור בקרב לוחמי "צוות 6". “הוטמע בנו להיות ‘מקצוענים שתקנים'", אמר אחד הלוחמים, וכעת “חבר'ה נחשפים, כותבים ספרים, מופיעים בטלוויזיה או עושים דברים שנמצאים בניגוד גמור לערכי היחידה".
סיבה נוספת וחשובה לא פחות היא גרסת קבורת החמור המזורזת שנערכה לבן לאדן בלב ים, כאשר הוטל כביכול בשק גופה לאוקיינוס. התיאור הזה נשמע מזויף מכל כיוון ומנע לכאורה ניתוח של הגופה כדי להפיק את המסקנות הנדרשות. קשה להאמין שמקבלי ההחלטה ניסו למנוע את הוויכוח מי הרג את בן לאדן. הצבא הקפיד לא להפיץ צילום של בן לאדן במותו.
אין שאלות לגבי מה שעלה בגורל שייריו של בן לאדן; אף שאמריקה הרשמית מסרבת לעמוד מאחורי העובדות. כפי שפקדו עליהם, השליכו הסילס את בן לאדן ממסוק מעל הינדו-קוש בפיזור מקסימלי. כך תיאר הרש את הדברים: “מה שכתבתי - שכמה מהסילס השליכו חלקים מבן לאדן לחזירים מעל הרי הינדו-קוש - הגיע מחקירתם של הלוחמים עם שובם לבסיס. ידוע שלוחמים נוהגים להגזים לגבי דברים מסוימים. הניחוש שלי הוא שמשהו דמוי זה אכן קרה, אבל איננו יודעים את הפרטים המדויקים".
הרש: “היו נשים וילדים במתחם. האם נגענו בהם? האם לקחנו אותם בשבי? לא עשינו להם כלום. הסילס לא היו גאים במבצע, והם רתחו על העובדה שאובמה חשף אותם. כעסם יצא על העובדה שכל תשומת הלב התמקדה בחיסול. הם עשו פעולות דומות בעבר. אמריקה הוציאה חיסולים ממוקדים. הסילס הבינו שאם ייתפסו בידי הפקיסטנים, ניתן יהיה להעמיד אותם לדין באשמת רצח. אבל הפיקוד הפקיסטני הגבוה אמר ‘חסלו אותו. בשם אלוהים אל תשאירו לנו גווייה ואל תאסרו אותו. תספרו ששבוע אחרי שחטפתם אותו, הוצאתם אותו להורג בהינדו-קוש'".
שמו של או'ניל נחשף לראשונה ב"וושינגטון פוסט"; או'ניל טען שם כי היה הלוחם הראשון בחדר וירה בראשו של בן לאדן כאשר שכב פצוע על הרצפה מיריות קודמו. חברים אחרים בצוות משוכנעים כי המחסל היה איש החוד בחוליה שפגע בבן לאדן בחזה ולא שב לחיסול לפני שפינה מהחדר שתי נשים שהיו בו והתנפלו על הצוות.
אחד הלוחמים טען כי או'ניל לא זיהה את עצמו כהורג בעת התחקיר הראשוני בשדה התעופה בפקיסטן. או'ניל הכריז על עצמו כבעל האצבע הזריזה על ההדק בבר בווירג'יניה ביץ', בחברת אזרחים במהלך שתייה כהלכתה. או'ניל היה המקור לכתבת מגזין אפית בירחון "Esquire" בשם "Shooter", שאותה כתב פיל ברונסטין, מי שהיה העורך הראשי של ה“סן פרנסיסקו כרוניקל" ובעלה של שרון סטון.
הכתבה שירתה במשך מספר חודשים כגרסה הדפיניטיבית למבצע באבוטאבאד. אחרי עדנה קצרה נערכה עליה התנפלות מטעם גורמים שונים שקרעה אותה לגזרים. לברונסטין אמר או'ניל שלא הזדהה בכתבה בשמו כי ירה במצחו של בן לאדן שני כדורים והיה בטוח שהרג אותו משום שגולגולתו רוצצה. איש החוד שנאמני הצוות מייחסים לו את ההריגה, מתואר כטיפוס שקט שאינו חומד תהילה.
הרש: “הסילס ידעו שהיעד נמצא בקומה השלישית, דלת שנייה מימין והלכו ישר לשם. בן לאדן נסוג לחדר השינה. שני חיילים עקבו אחריו ופתחו באש. מאוד פשוט, מאוד ענייני, חיסול מקצועי. כמה מהסילס נרתעו וראו עצמם נפגעים מהכרזת הבית הלבן כי הרגו את בן לאדן כהגנה עצמית. שישה מהסילס הבכירים נתקלו בקשיש לא חמוש והיה עליהם להרוג אותו. החוק נתן להם רישיון מלא להרוג את בן לאדן. טענת הבית הלבן כי רק שני קליעים פגעו בראשו הייתה בולשיט. הצוות נכנס דרך הדלת והשמיד אותו. כמו שהסילס אומרים: We kicked his ass and took his gas".
“זה היה לא פחות מרצח מתוכנן בכוונה תחילה", אמר להרש מפקד בסילס, “לא הייתה לנו כל כוונה להשאיר אותו חי. על פי חוק ידענו שמה שמטילים עלינו לבצע באבוטאבאד זה רצח. היינו צריכים ללמוד לחיות עם זה. במבצעים כאלה כל אחד מאיתנו אומר לעצמו: אין ברירה, אנחנו במשימת חיסול".
מה שגרם לנפילה המורלית הראשונה של הסילס היה המהירות הלא שגרתית - שעליה לא ידעו מראש - שבה הכריז אובמה כבר באותו לילה על יום הנקם והשילם על 11 בספטמבר במילים: “We got him". למנהיגים יש דחף בלתי נשלט לצאת אל מול פני האומה, לגזור קופונים ולשתף את האזרחים בחשבון שנסגר. מהירות החשיפה עם גרסת כיסוי מחוררת, עימתה את הסילס מהר מדי עם ההיבט הברוטלי של הרג כמשימה מרכזית ללא קרב. הסילס היו זקוקים לזמן עיכול שאובמה לא נתן להם. גרסת הבית הלבן לפשיטה באבוטאבאד הוסיפה לאי-הנוחות. בעדכונים הראשוניים נטען כי בן לאדן אחז בנשקו האישי בניסיון להילחם על חייו ושאחת מנשותיו צרחה בהיסטריה כאשר קליע תועה פגע בברכה. הלוחמים ידעו שחוץ מהקליעים שהרגו את בן לאדן, לא נורה אף קליע.
עיקר גרסתו של סימור הרש הוא כי הבית הלבן ממשיך לטעון שחיסולו של בן לאדן היה על טהרת כוחות אמריקאיים בלבד וכי בכירים בצבא פקיסטן ובקהילת המודיעין (ISI) לא קיבלו התרעה על הפשיטה. השקר הבוטה ביותר הוא כי הגנרלים אשפאק פרווז קיאני, מפקד הצבא, ואחמד שואה פאשה, מפקד המודיעין, לא דווחו מראש על המשימה האמריקאית; הם דווחו.
אל תדברו איתי על זה יותר אלא אם תהיה לכם הוכחה מוצקה כי זה אכן בן לאדן". בנק שמע מהפקיסטני כי בן לאדן חולה מאוד; מוקדם בתחילת שהותו באבוטאבאד הורה הביון הפקיסטני לאמיר עזיז, רופא וקצין, לעבור לחיות סמוך לבן לאדן כדי להגיש לו סיוע רפואי. “האמת היא כי בן לאדן היה חולה ונכה, אבל איננו יכולים לומר זאת", אמר בכיר בסילס, “יגידו שהרגנו נכה? שהוא ניסה לתפוס את הקלצ'ניקוב למרות נכותו?"
בנושא אחד לא היו חילוקי דעות: נסיבות מותו של אוסאמה בן לאדן. בשום תסריט שדובר בו ברצינות ושהיבטיו נשקלו, לא שאף אף אחד לתפוס את בן לאדן חי ולהביא אותו למשפט באמריקה. לא היה ספק בעניין עמדתו המוצהרת של אובמה. הוא קבע במילים מפורשות לפני המבצע שאם תהיה לבן לאדן כוונה להיכנע, “יהיה עליו להיות עירום כביום היוולדו ולשכב בידיים מורמות על האדמה". כמובן שאף אחד לא התכוון לתת לו זמן לאמץ את התנוחה שאולי הייתה מצילה את חייו.
התרעות פיקוד העורף