בעקביות מדהימה, כמו פושע רצידיביסט, חוזרת מדינת ישראל לזירות הפשע ולניסיונות לנצח במלחמות בעזרת משת"פים שאמורים לערער את שלטון המדינה שמולה מנהלת ישראל מלחמת מגן קיומית. בטח קיומית.
עכשיו, על פי פרסומים זרים, זה קורה בעזה. בדרך לניצחון מוחלט וחרף עליונותה הצבאית, ויש אומרים גם המוסרית, לא משכילה ממשלת ישראל לנצח ב"מלחמה" נגד "קלאצ'ים וכפכפים" – חרף שיתוף פעולה "מדהים" בין טנקים, לוויינים, מטוסים ומ"פאים חי"ר.
התוצאות הן למעלה מ-70 אלף הרוגים ברצועה, ומהם למעלה מ-20 אלף ילדים. עזה הפכה לעיי חורבות מרהיבות פילמאית, וישראל משוטטת בעיי החורבות של מה שנותר מהמוסר היהודי והאנושי – והרבה מעבר לנקמת הדם האינסטינקטיבית אחרי הטבח.
המוצא: מלחמת התשה ולכאורה שת"פ עם כנופיות פשע מקומיות שמדרדר את עזה למלחמת אזרחים, שתפגע בעיקר במגזר המעצבן הזה – אזרחים ואזרחיות, ילדים וילדות, שמפריעים לגדולים לנצח - שהיה תמיד הנזק האגבי ביותר במלחמות מיותרות. כולל המגזר האזרחי בישראל. מעוטף דרום וצפון דרך אוכלוסיות עירונית מופגזות – שהיו קורבן להיותה של ישראל עצמה משת"פית של האינטרס האמריקאי נגד איראן.
חרף הכישלון בתקיפה המשותפת עם האמריקאים בפברואר (שאגת הארי), נתניהו עדיין ממתין לאיתות אמריקאי לסיבוב נוסף – שגם הוא יהיה בניגוד לאינטרס הביטחוני הישראלי. איך אני יודע? מעולם לא הצליח צה"ל לנצח בשום מלחמה ובשום זירה שבה עשה שימוש במשת"פים מקומיים נגד השלטון המקומי.
מאז, בעקביות של שור זועם, עיקש וטיפש, האופציה של משת"פים להפיכה משטרית הפכה דפוס קבוע בכל "ניצחונות" ישראל. למזלנו זה לא צלח גם כאשר הממשלה הנוכחית גייסה משת"פים ישראלים בישראל גופא לצורך הפיכה משטרית.
עוד מבוי סתום
באמ"ן דיברו אז על עשרות אלפי פעילים, והם אפילו ייסדו מפלגה שוויתרה על זכות השיבה. המהלך הזה, איך לא, הסתיים ברצח סדרתי של הפעילים, ואילו אש"ף הפך לאיום הגדול על חלום סיפוח הגדה וירושלים – עד היום. ישראל דחתה כל ניסיון לדיאלוג, אש"ף הפך בעיני הימין להיות אויב קיומי, ושלוחותיו במחנות הפליטים בלבנון ניהלו תקיפות טרור בגליל.
ב-1982 הפך שרון לשר הביטחון ופלש ללבנון כדי לחסל את אש"ף. התוכנית התבססה על הפלנגות הנוצריות, המשת"פים שבישל המוסד לקראת השתלטות על לבנון. תוכנית המלחמה בוצעה ב"מחיר מבצע" של למעלה מ-600 חיילים, ו-18 אלף מחבלים ואזרחים לבנונים.
בטקסט שפורסם בירחון "מוניטין" הפלתי את תיק הפלנגות והכישלון בלבנון על נחיק נבות, ראש אגף "תבל" במוסד דאז, שהוביל את מהלך האמון בפלנגות – שאת צחנתן ניתן היה להריח מהמטבחים במסעדות ג'וניה עד הטבח בסברה ושתילה. מאחר שלא ניתן היה אז לפרסם שמות עובדי המוסד, תיארתי את נ' כמשכוכית של המערכת הצבאית והפוליטית, וזה ממש לא היה נכון. כעבור כמה שנים ישבנו לפגישת פיוס ב"טוקיו" בהרצליה בתיווך ע', ששומר עד עצם היום הזה על עמימות. כמה שנים אחר כך הפך נחיק (אללה ירחמו) לשמאלן ואקטיביסט מחאה על מלא.
ככה? הקשרים עם ה"מורדים" הדרוזים בסוריה נמשכים, כמו גם בניית מוצבים בשטח סורי בהמתנה ל-DON’T אמריקאי. נתקענו במבוי סתום באיראן? אי שם בעיראק גייס המוסד משת"פים כורדים שהיו אמורים להסתער על משמרות המהפכה, וכרגיל גם זה נגמר בכלום מביש. מדובר במודיעין דמנטי – גם המוסד וגם אמ"ן – ללא זיכרון ארגוני, ללא הפקת לקחים, ערבוביה של מודיעין נלהב (אקשן) ופוליטיקאים שנאחזים בכל קש, בעוד הצבא תקוע בלבנון, בסוריה, בגדה וברצועה.
השאלה היא למה ומדוע אנחנו לא מפסיקים לירות ולהפעיל משת"פים, במקום ללכת להסדר שמייצג את יחסי הכוחות האמיתיים. התשובה היא כי ככה מנהלים מערכת בחירות על האש. אם תציצו לעבר הסטייק המתהפך, תגלו שזה אתם, כלומר אנחנו
התרעות פיקוד העורף