עם המחשבה הזאת סגר נתניהו הסכם עודפים עם הציונות הדתית. הרי אי אפשר לחתום הסכם עם מי שאתה מתכוון לחסל. על הדרך תוקע נתניהו אצבע בעין גם לבן גביר, שנותר גם הוא בלי מפלגה לחתום איתה. אלא אם יסכים לחתום עם וינטר. עבור שני הצדדים מדובר בדילמה לא פשוטה.
וינטר היה צריך להביא את זה בחשבון כשמיהר לרשום את מפלגתו כבר ביום הרישום הראשון כדי לחמוק מניסיונות שכנוע והפעלת לחצים. נתניהו לא ייתן לו לקחת קולות מתומכי הקואליציה. וינטר סבור שהוא עובר בזכות מנדטים רבים שחונים כעת בשמאל. זו הייתה האסטרטגיה שהציג מלכתחילה כהצדקה להקמת מפלגת ימין נוספת. שהוא המגנט של הימניים ("הימין הרך") שלא מוכנים בשום אופן להצביע לאף אחת ממפלגות הקואליציה הנוכחית. אם הוא צודק, מדובר בבוחרים שלנתניהו אין כל השפעה עליהם. הוא יקרא להחרים את וינטר, והם יצביעו לו בכוונה. השאלה הגדולה היא אם וינטר צודק, ואותו ימין רך וענוג באמת ממלא את המכסה הדרושה לצלוח את אחוז החסימה.
ואולי כל הימין הרך הזה הוא לא יותר מבלוף. הרבה רוח וצלצולים, אנשים בעלי מיקרופון או מקלדת, אבל בלי קהל כל כך גדול כפי שהם מנסים להציג. ימים יגידו. עבור וינטר יהיו אלה ימים מאתגרים במיוחד. ימים של להיות או לחדול. המכונה של נתניהו לא תרפה ממנו עד שתשיג את מבוקשה - ומדובר במכונת קמפיין משומנת ושבעת קרבות.
שדרוג מהיר
אחרי שהפור על איחוד בימין נפל, ועמך ישראל הגישה כבר ביום הרישום הראשון את רשימתה, נדמה היה שביום השני והאחרון כבר לא יהיו דרמות. אחרי שבועות של דיווחים ופרשנויות על כך שנתניהו מתקשה למצוא מועמדים ראויים לשריונים, שהליכוד כבר לא סחורה טרייה ומבוקשת, ושאנשים מסרבים לו בזה אחר זה, כולל ידיעות על כך שבלית ברירה נתניהו ישתמש בשריוניו הרבים לחזק את המועמדים הקיימים, לוותר עליהם ולשפר את מיקומם של השרים הנוכחיים - הגיע יום שלישי, היום האחרון להגשת הרשימות. ביום זה רשימת המשוריינים שוחררה לתקשורת בערך בקצב של אחד לשעה והותירה לא מעט תדהמה בקרב מספידי הליכוד ומאחזי העיניים שנתניהו לא מצליח לאייש את המשבצות החסרות בשמות ראויים.
גואילי הצליחה לא להסתיר את דעותיה, כמי שחברה לפורום משפחות החטופים "תקווה" שהתנגד לעסקאות חטופים מופקרות שהוביל המטה השני - אבל גם נזהרה בכבודם של כולם, ולא אמרה מילה רעה על מטה החטופים, גם כשראשיו הידפקו על דלת ביתה והודיעו לה שבשל מחסור במשאבים המטה סוגר את שעריו, אף שגופת בנה, רני, גיבור עלומים, עוד שבויה בעזה.
שלושה שאיבדו את היקר להם מכל, בטבח עצמו ובאירועים שהגיעו אחריו. לצירופם לליכוד משמעות ברורה: למרות מה שהיה, האיש הנכון להמשיך להנהיג הוא נתניהו. אם הוא כשל, זה כי כולם כשלו. ואם דורשים ועדת חקירה פוליטית נוחה לאנשי הביטחון ומוטה נגד הממשלה שימנה יצחק עמית - יהיו אלה שיעמדו כחומה בצורה ויביעו התנגדות מוחלטת לכך.
רצה הגורל והבשורה על הצטרפות השלושה נפלה על הפרסום בעיתון "הארץ", על כך שמנהיג איחוד האמירויות התריע בפני נתניהו על כוונות חמאס כשבוע וחצי לפני הטבח. הסיפור, אף שהודהד ופומפם בכל כלי התקשורת המשרתים את האופוזיציה, שזה בעצם כמעט כולם, לא הפיל אפילו שערה משערות ראשו של נתניהו. עטיית השכפ"ץ הושלמה. אם אישים נאצלים אלה הולכים עם ביבי, מה יגידו פרשני הקיר.
הניסיון להציג את יו"ר סיעת העבודה לשעבר כאופורטוניסט ששינה את עמדתו בגלל תפקיד, הוא ניסיון נואל וכושל. גולדשמידט התחיל לבטא את עמדתו פחות או יותר בשנה האחרונה, בסרטונים ביתיים, ומתוך כנות אמיתית, ובלי שיחלום אפילו בדמיונו הפרוע שהדבר הזה יוביל אותו חזרה לכנסת. כמה אוויל צריך להיות כדי לחשוב שמדובר במהלך מתוכנן, ושגולדשמידט ב-28 השנים האחרונות שבהן הוא מחוץ למערכת הפוליטית, ישב כל היום, תכנן את הקאמבק, ורק המתין לשעת כושר לעשות זאת - שהפציעה לפתע אחרי כמעט שלושה עשורים. נו באמת.
נכס אלקטורלי
"מה לשאלה האם מינוי תחרותי לנציב שירות המדינה הוא ראוי או לא ראוי - לאולם ג' בבית המשפט?", הטיח בהם. "אני אשמח מאוד לדון על כך - במסדרון, בבית קפה, אבל לא פה, בבית המשפט, המקום שבו השאלה היחידה שצריכה להישאל היא רק אחת - מה הדין", סנט בהם בתוקף אבל מלא בחן. עמית וברק-ארז ניסו להקשות, לשאול, למחות, כאחרוני הפוליטיקאים מעירי ההערות בוועדות הכנסת, אבל נבלמו פעם אחר פעם על ידי טיעוניו של פטר. בסוף הם גם הפסידו. חברי ההרכב תמכו בפטר והעניקו סטירה מצלצלת לשניים.
לליכוד יש בעיה מובנית. אחוז התמיכה גבוה, ושיעור ההשתתפות בבחירות נמוך. נתניהו זקוק לסיוע להנעה ושינוע תומכיו ולהעלאת שיעור ההצבעה שבאזור ה-60% לאזור ה-70%. פה טמון הניצחון. אגב, בצד השני מבינים זאת היטב. לא סתם משקיע איזנקוט 80% מזמנו במעוזי הליכוד, הפריפריה, בצפון ובדרום, בקריית שמונה, מטולה, אופקים ודימונה. אם לא יתמכו בו, לפחות שיישארו בבית. אלה מצטרפים לקמפיינים ענקיים לדיכוי הצבעה במחוזות הימין, עם תקציבי עתק ומסרים מתוחכמים מהנדסי תודעה.
מול כל אלה יעמוד ברדוגו. האיש שלא סופר אף אחד מהם, שיבוא לאותם מקומות ויקרא לכולם לצאת מהבתים. בשם המסורתיות, המזרחיות, המלחמה בפקידים. והם יקשיבו לו, ולא לאיזנקוט. שנים הם מקשיבים לו, מקבלים ממנו השראה, ועכשיו היא תתורגם לקלפי. זו לפחות הכוונה, ועם פוטנציאל הצלחה לא מבוטל.
דרמה חרדית
יהדות התורה הייתה מהמפלגות האחרונות שהגישו את רשימת המועמדים מטעמה לוועדת הבחירות המרכזית. בעוד הפוקוס היה בעיקר על המפלגות הגדולות והגושים, קל היה לפספס את הדרמה העצומה שהתחוללה במפלגה החרדית האשכנזית, שעברה תמורות משמעותיות - אולי המשמעותיות ביותר בתולדותיה, וכל זה בתוך שבוע אחד
אלא שהתמורות האמיתיות לא נמצאות בסיפורים הפרסונליים, אלא בתוצאות הסכם הבוררות שהתקיים אגב אורחא בין חסידות ויז'ניץ לבעלז על המיקומים ברשימה. על פי תוצאות הבוררות, צריכה חסידות ויז'ניץ לעבור לראשונה למקום השמיני ברשימה, בעוד בעלז תתקדם למקום השישי. סוג של הצרחה אחרי שנים שבהן זה היה הפוך.
המקום השמיני הוא ספק ריאלי. כיום יש ליהדות התורה 7 מנדטים, ואף שעל פי הדמוגרפיה הטבעית המפלגה אמורה אחרי ארבע שנים לגדול במנדט, כוחות עצומים פועלים להותיר אותה על 7 - ארגוני שמאל שפועלים לסכסך את החברה החרדית בינה לבין עצמה, מערכת המשפט, שמחוללת כאוס עם מעצרים ואכיפה הזורעים ייאוש בציבור, וגם ארבע מפלגות חרדיות חדשות שינסו לנגוס בקיימות.
גולדקנופף ובבצ'יק מגיעים לבחירות האלה תאבי נקם בנתניהו. הם לא מסתירים את רצונם להתחבר לגורמים מהאופוזיציה, בעיקר איזנקוט. לא רק כי חוק הגיוס לא עבר. הם הרי בכלל התנגדו לו כבר בשלב מוקדם. אלא כי נתניהו הצליח לפרק את מועצת גדולי התורה ולשבור את ההגמוניה של האדמו"ר שלהם. חסידות גור היא אולי הגדולה בישראל, אבל כבר לא המשפיעה. דגל התורה הליטאית לא סופרת אותם, וגם לא שלמי אמונים, שכבר מזמן התנתקה מהם והקימו עיתון מתחרה, וכעת גם מפלגה משלה.
היחיד שהלך איתם, נציג האדמו"ר מוויז'ניץ, נדחק לירכתיים. זה שינוי מאזן בתוך הסיעה החרדית, שלא רק השתנתה פרסונלית, אלא גם פוליטית, ועם השלכות רוחב שיכולות להשפיע על המערכת הפוליטית כולה.
התרעות פיקוד העורף