היא התיישבה עם כוס תה לרגיעה ושיתפה אותי: "עכשיו זה ממש קרקס". שיתפתי בחזרה: "את היית חלק מהקרקס הזה עד לפני דקה". כך התנהלה שיחת רקע ביני לבין דמות פוליטית בכירה שנאלצה לפרוש לפני כמה שנים באחת ממערכות הבחירות הסוערות, רגע לפני הגשת הרשימות. התחיל בינינו דיון מרתק: יש דברים שפוליטיקאים לא רואים מבפנים אבל הציבור ובוודאי התקשורת רואים מבחוץ, ופוליטיקאים מבינים רק כשהם יוצאים מתוך המערכת. יש הטוענים, אגב, שבשל כך הם חוזרים אליה הרבה יותר חדים.
השבוע הנוכחי של סגירת הרשימות הוא הקלאסיקה של הקרקס הזה. אבל במובן הטוב של המילה. בקרקס דמויות כישרוניות, צבעוניות, מגוונות, הכול קורה כל הזמן על הבמה, ואין רגע דל. הצופה צריך כל הזמן לבחור לאן להביט, והלהטוטים מתחרים על תשומת ליבו. זה בדיוק מה שהפוליטיקאים מכל גוני הקשת הפוליטית ניסו לייצר בעבור הקהל - הציבור הישראלי - השבוע. כדי לקבל את הקול בקלפי, צריך לתפוס את הלב ולזרוק נצנצים לתוך העיניים.
להטוטנים – שחקנים פוליטיים חדשים - הם תמיד הדבר המרתק והצבעוני ביותר. אתה חדש רק פעם אחת. נתניהו אומנם לא הפגיז עם הפתעות ברשימה שלו, אבל דבר אחד היה ברור. הוא מחפש תשובה ברורה לכל טענה שתבוא נגדו, ורואים זאת ברשימת הליהוקים שלו. כלומר, השריונים. שלא יגידו עליו שהוא לא דואג לאלה או לאלה.
ההחמצה הגדולה
אלא שווינטר ככל הנראה לא יסיים עם מספר דו־ספרתי של מנדטים, לפחות לפי מה שהסקרים מנבאים לו כרגע.
שנה טובה לקוראים הכי טובים בעולם
פתחתי את תיבת הדואר השבוע ולשם שינוי היו שם בשורות טובות. בין חשבונות החשמל, הארנונה, המקומון העמוס בפרסומות וכמה עלים שרק אלוהים יודע איך הגיעו לשם, שולשל מכתב צבעוני הנושא את הברכה "לאמא הכי טובה בעולם – שנה טובה"! וגם ציירו לי תפוח, דבש, דבורה ולב ענק. מי כמוכם יבין אותי, אלה הרגעים בחיים שכל הישג מקצועי וכיבוש פסגה לא רואים ממטר את התחושה שממלאת את הלב.
אז מליבי המרוגש ישירות לליבכם, אני מבקשת לאחל לקוראים הכי טובים בעולם – שנה טובה! המיילים המפרגנים, הביקורות הנוקבות וכל מה שהושקע בו מחשבה (ונימוס) מרגשים אותי. אני מאחלת לכם רק אור ואהבה בשנה הזו, ואסיים בברכת המחץ של אבי המנוח פרופ' אריה רוט ז"ל, ומושא הערצתי לעד: "כל טוב לאוהבינו וכל רע לשונאינו!".
התרעות פיקוד העורף