תכלה שנה וחוותיה: המהפכה שמשנה את מפת הארץ | אריה אלדד

הלוח העברי מזכיר לנו מאין אנו מונים את השנים, אבל תשפ"ו תיזכר בעיניי בעיקר בזכות תופעה אחת: תנופת החוות ביהודה ושומרון, שתפסו בתוך שנים שטחים עצומים ושינו את המאבק על הקרקע

פרופ' אריה אלדד צילום: ללא קרדיט
עקבו אחרינו
תפילה במאחז אביתר
תפילה במאחז אביתר | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
7
גלריה

הסיכוי שהנחקר יתבע את חירותו ויפליג לדרכו גדול מהסיכוי שיתחיל לחשב כמה זה ת' וכמה ש' וכמה פ' וכמה ז'. בעיקר חרדים או דתיים יידעו. וגם יזכרו להוסיף ה' אלפים, 5,000, לראשית המניין. ולמה זה נראה מוזר, מגזרי, דתי, או חלילה אפילו לאומני לחילונים? משום ש"כל העולם" משתמשים בספירה "הכללית", "האזרחית", ואינם נזקקים ללוח העברי שאפילו רק מקצת היהודים משתמשים בו.

בישראל מקבלים את 2026, חגיגות השנה החדשה
בישראל מקבלים את 2026, חגיגות השנה החדשה | צילום: אבשלום ששוני

בעיני חילונים השימוש בלוח העברי הוא מין עקשנות לדבוק במסורת שעברה מן העולם ואינה מסייעת בתקשורת בין בני האדם, ובקביעת התאריך לכל צורך רשמי שהוא. עובדי הרשויות החייבים בציון התאריך העברי ו"האזרחי" בראש כל מסמך רואים בכך בעיקר מטרד.

אבל צא וראה. הלוח העברי אינו "לאומי", והלוח "הכללי" אינו "אזרחי", להבדיל מ"דתי". הלוח המציין 2026 מונה את השנים מהולדתו של ישו הנוצרי. ודווקא הלוח שלנו אינו מתחיל בהולדת אברהם אבינו, או מתן תורה, אלא בבריאת העולם והאדם. זהו לוח אוניברסלי.

ואל תטרחו ללגלג ולטעון ש"המפץ הגדול" שממנו אולי נוצר היקום התרחש לפני למעלה מ-14 מיליארד שנים ולא לפני 5,787 שנים. לוח המסורת שלנו מתייחס לבריאה. לא להולדת ישו שבו מאמינים רק הנוצרים, ומניין השנים על פי לידתו מחייב מתמטיקה ברוורס כשמתייחסים לתאריכים ש"לפני הספירה".

המפץ הגדול, אילוסטרציה
המפץ הגדול, אילוסטרציה | צילום: אינג אימג'

אחרי קום המדינה הייתה תנופת התיישבות עצומה. למלא את מה שהתרוקן עם בריחת הערבים והחרבת יישוביהם. וגם בעשורים שלאחר מכן נמשכה הקמת היישובים כדי לאכלס את השטחים הריקים, להפריח את השממה, להבטיח את הגבולות ולהיאחז באדמה. בעשורים האחרונים שוב היו ניסיונות להקמת חוות חקלאיות בתצורת "חוות הבודדים", בעיקר בנגב. והתהליך היה איטי וקשה, כי נתקל בהתנגדות גופים "ירוקים" המעלימים עין מהשתלטות ערבית על אדמות מדינה, אבל נלחמים בהתיישבות היהודית שדווקא בה הם רואים "פגיעה בערכי טבע" או ב"שטחים הריקים".

מנחם בגין ואנשי גוש אמונים בתחנת הרכבת של סבסטיה, יולי 1974. בעלייה השביעית למקום הצליחו לבסוף המתיי
מנחם בגין ואנשי גוש אמונים בתחנת הרכבת של סבסטיה, יולי 1974. בעלייה השביעית למקום הצליחו לבסוף המתיי | צילום: יעקב סער, לע''מ

בכל תהליך ההתיישבות הזה שנמשך כבר 60 שנה, מאז מלחמת ששת הימים, התיישבו בלב הארץ כחצי מיליון יהודים. הוקמו כ-150 יישובים (מוכרים) התופסים כחצי מיליון דונם - פחות מ-10% משטחי יו"ש, או כ-15% משטחי C, אלו שהוגדרו בהסכמי אוסלו כנמצאים באחריות אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל ובהם שוכנים היישובים היהודיים.

אבו מאזן
אבו מאזן | צילום: Jacquelyn Martin/Pool via REUTERS

החוות החקלאיות היהודיות ביהודה ובשומרון אינן תופעה חדשה לגמרי. היו שהוקמו כבר לפני כמה עשורים בשומרון, ביהודה ובבקעה. אבל לתנופה אדירה זכתה ההתיישבות בחוות, בעיקר חוות מרעה, רק בשנות קיומה של הממשלה הנוכחית, וביתר שאת בשנה האחרונה. הן צצו כפטריות אחרי הגשם גם בשטחים צחיחים ושוממים. משפחה. צריף. כמה עשרות ראשי צאן. נערים ונערות מתנדבים הבאים לסייע בבנייה ובמרעה. למעלה מ-150 כאלו הוקמו בשטח.

עמותות שמאל ישראלי שהציבו לעצמן מטרה קדושה להילחם בהתיישבות יהודית בארץ ישראל סופרים אותן מדי שבוע וסופקים כפיים. שלום עכשיו נאלץ להדפיס עוד ועוד מהדורות מעודכנות של מפת ההתיישבות, והם רותמים אמצעי תקשורת מובילים לתאר את זוועות "הנישול" ו"הטיהור האתני" בכל פעם ש"קהילת רועים" בדואית שניסתה להשתלט על אדמות המדינה והתנחלה בהן, מוצאת לפתע שגם יהודים יכולים להקים "קהילות רועים" וזוכים לתמיכת המדינה, שרק היא יכולה להחליט למי היא מקצה את אדמות המדינה ולאיזה צורך.

מאחז גבעת רונן
מאחז גבעת רונן | צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90

הממשלה הנוכחית הבינה כי הקמת יישובים חדשים יקרה מאוד ואינה מצליחה להדביק את הקצב במרוץ נגד המאמץ הערבי להשתלט על האדמה. אבל חוות רועים עושות זאת בהצלחה רבה, ובתוך שנים ספורות הצליחו לאחוז בלמעלה ממיליון דונם. פי שניים ממה שהצליחו במאמץ עצום לעשות 150 היישובים המוכרים במשך 60 שנה.

הרוב המכריע של החוות הללו זוכה לאישור המדינה ותמיכתה, באמצעות הכשרת תשתיות ומימון שוטף על פי "חוק הרעייה". ויש תעריף לצאן ובקר וגמלים. ככל שיש יותר בעלי חיים והשטח שהם מכסים גדול יותר - כך גדל התקציב. רק כ-15% מן החוות הללו הוקמו בשטחי B, הנמצאים על פי הסכמי אוסלו באחריות אזרחית של הרש"פ. המדינה אינה תומכת בהן, אבל אלו שהקימו שם את החוות מקווים שהמדינה העוצמת עין מהשתלטות והתיישבות ערבית בשטחי C - תעצום עין גם מהתיישבות יהודית בשטחי B. ואולי עצם תנופת ההתיישבות תבטל, לפחות דה-פקטו, את הסכמי אוסלו.

הסכמי אוסלו
הסכמי אוסלו | צילום: ראובן קסטרו

התופעות הללו משמשות בידי המשתוקקים להקמת מדינת טרור ערבית בלב הארץ כלי להשחרת כל ההתיישבות היהודית וכל המאחזים והחוות - כמקור אלימות, כקיני הסתה של "טרור יהודי" וכעילה אפשרית לעקירת ההתיישבות אם יתחלף השלטון - ובממשלה הבאה גם גורמי הימין שבה לא ימנעו מהשמאל הקיצוני להשתולל, לחנוק את ההתיישבות, או לנסות לעקור אותה בכוח.

שנת התשפ"ו הייתה בעיניי "שנת החוות". הלוואי ושנת התשפ"ז לא תחריב מה שנבנה בשנה החולפת. שגם היא תהא במניין השנים לבריאה, שנה של בניין ויצירה. שנה טובה, יהודים

תגיות:
יהודה ושומרון
/
הרשות הפלסטינית
/
ראש השנה
/
מלחמת ששת הימים
/
שנה חדשה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף