מנקודת מבט מערכתית, ככל שנשחקת נוכחותה של ארה"ב באזור - בצל העימות המתמשך מול איראן, המלחמה בעזה והמתיחות הגוברת בטייוואן - כך מגבירות שאר המעצמות את חיזוריהן אחרי קהיר: סין, שהיקף ההשקעותיה במצרים עולה על 10 מיליארד, מעמיקה את נוכחותה באזור הכלכלי של תעלת סואץ ומבססת עימה שותפות טכנולוגית-תעשייתית בתחומי ה-AI, ה-G5 ומרכזי הנתונים (Data centers) כחלק ממיזם "החגורה והדרך" (BRI); רוסיה חתמה על הסכם להקמת תחנת כוח גרעינית במדינה בהיקף של כ-30 מיליארד דולר, המייצרת עוגן אנרגטי אסטרטגי ומקבעת תלות אנרגטית וטכנולוגית במוסקבה לעשורים הבאים; והודו מהדקת את יחסיה האסטרטגיים בתחומי ה-IT, התרופות והסטארטאפים ומגבירה השקעות באנרגיה מתחדשת, לרבות הקמת מפעלי מימן ירוק בשווי של כ-18 מיליארד דולר - כמענה ל-BRI הסיני וכחלק מפיתוח מסדרון IMEC.
במקביל, מצרים - שהצטרפה ב-2024 לפורום ה-BRICS ונהנית מזרם השקעות מקרנות העושר הסעודיות והאמירותיות - ממשיכה ליהנות מסיוע ביטחוני שנתי בהיקף של 1.3 מיליארד דולר ושיתוף פעולה אנרגטי מצד ארה"ב (דוגמת עסקת הגז עם Noble Energy), לצד ערבויות מקרן המטבע הבינלאומית (IMF). בשורה התחתונה, קהיר "רוקדת על כל החתונות": דווקא בתקופה זו של אי-ודאות גלובלית, ממשלת א-סיסי הופכת את התחרות הבין-מעצמתית למנוף צמיחה והשפעה אסטרטגית חסר תקדים.
על חבל דק
אלא שמאחורי חזות ה"ציר המאזן" והמדיניות המצרית הנועזת מסתתרת מציאות גיאו-כלכלית שברירית. אינפלציה גבוהה (14.9%), פיחות חד בלירה המצרית (כ-51 לירות לדולר), מחסור חריף במטבע חוץ וחוב חיצוני כבד (164.8 מיליארד דולר ביוני 2026) - הופכים את קהיר לתלויה לחלוטין בהזרמת הון חיצונית. בין השנים 2013 ל-2022 קיבלה מצרים כ-92 עד 114 מיליארד דולר מסעודיה, מאיחוד האמירויות ומכווית - בעיקר כפיקדונות, מענקים וסבסוד דלק - שיצרו מנגנון המכונה "מלכודת סיוע תמורת רפורמה".
יתרה מזו, מצרים, המחזיקה בשני מפעלי הנזלת הגז (LNG) היחידים במזה"ת ומשמשת צומת קריטי לעיבוד הגז המיובא מישראל לצורך שיווקו לאירופה, אסיה ואפריקה, מתמודדת עם גירעון אנרגיה מתמשך, ירידה בייצור המקומי ועומסי חום כבדים. כל אלה מגבירים את תלותה במימון חיצוני, בעסקאות אנרגיה ארוכות טווח ובמהלכים של קרנות העושר המפרציות, שעברו מסיוע חירום לרכישת אחזקות ישירות בנכסים אסטרטגיים במדינה, כמו רכישת 18% ממניות הבנק הפרטי הבינלאומי (CIB) הגדול במצרים, לצד השתלטות על נכסי נדל"ן ותיירות לאורך חוף הים האדום.
במקביל, החדירה הסינית לתשתיות קריטיות במרחב סואץ (נמלים, אזורי תעשייה, מרכזי נתונים ורשתות תקשורת צבאיות) מגבירה את הסיכון לשיבושים בשרשראות האספקה הגלובליות בעת משבר. זאת לצד סכנת ההיגררות לעימותים בקרן אפריקה - למשל מול סודן, סומליה, או אתיופיה, שהשלימה את בניית סכר הרנסאנס (GRED) במעלה הנילוס, שקהיר רואה בו איום אסטרטגי קיומי. הרצון לפלרטט בו-זמנית בין שלל שחקנים ואינטרסים מנוגדים מגדיל משמעותית את מרחב הסיכונים של מצרים.
בתוך כך, ההישענות על הלוואות בהיקף של כ-8 מיליארד דולר מקרן המטבע הבינלאומית, על הזרמות ההון מהמפרץ ועל עסקאות ענק דוגמת ראס אל-חיכמה או פרויקט "מארסי הים האדום" (כ-18.5 מיליארד דולר), עלולה להעמיק את משבר החובות ולשחוק את עצמאותה של קהיר בשעת מבחן.
בעולם שבו גובר הפיצול והקוטביות הגלובלית מתחדדת, התמרון בין וושינגטון, בייג'ינג, מוסקבה וניו דלהי אינו רק נכס - הוא מהלך מסוכן של הליכה על חבל דק. ככל שמצרים הופכת לזירת תחרות גלובלית, כך גדל הסיכון שתישאב לעימותים אזוריים שלא בחרה בהם - מהחרפת העימות מול איראן, דרך המלחמה בעזה ועד המתיחות מול אתיופיה.
יתרה מכך, סירובה להצטרף לבריתות אזוריות (למשל, "הסכם מכה" לצד סעודיה, טורקיה ופקיסטן), תוך שמירה על קשריה עם טהרן, או לחלופין שינוי במאזן האינטרסים של אחת המעצמות והחרפת החיכוך ביניהן - בין היתר על רקע עסקאות אנרגיה, שותפויות ביטחוניות-כלכליות, תרגילים צבאיים משותפים (כמו אלו שנערכו בין רוסיה, איראן ומצרים בים האדום), סיוע צבאי ועסקאות נשק - עלולים לערער את יציבותה הפנימית. זאת, דווקא ברגעים שבהם קהיר מבקשת למנף את התחרות הגיאופוליטית ומאבקי הכוח בין השחקנים לביסוס מעמדה והשפעתה האזורית.
תלות הדדית עם ישראל
השילוב בין משבר כלכלי חריף, חשיפה גיאוגרפית קריטית בתעלת סואץ (ובסמוך למצר הורמוז) ומיקומה של מצרים במוקד התחרות הרב-מעצמתית, מייצר אומנם הזדמנויות כלכליות - אך טומן בחובו גם סיכונים אסטרטגיים חמורים ליציבות האזורית, לביטחון הלאומי של ישראל, לביטחון האספקה הגלובלי ולציר ההשפעה האמריקאי-מערבי. סיכונים אלה בולטים במיוחד בתחומי ההתעצמות הצבאית, הביטחון הימי והעברת טכנולוגיות רגישות - מציוד הגנה אוויריות ועד טכנולוגיות לווין ובינה מלאכותית (AI)
עבור ישראל - שעסקת הגז המצרית עימה בהיקף של 35 מיליארד דולר עד 2040 ממצבת אותה כספקית אנרגיה מרכזית למצרים ומעניקה לה השפעה על יציבות משק החשמל המצרי - מדובר במנוף מדיני, כלכלי ואנרגטי קריטי. בפועל, התלות המצרית עשויה לסייע בייצוב הגבול הדרומי ובחיזוק שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני.
התרעות פיקוד העורף