אלה נשכחו מאחור
נתוני פיז"ה, להזכיר בקצרה, חשפו כי ישראל חזרה לקו ההתחלה, לשנת 2000, שם החלו לראשונה המדידות של הישגי תלמידינו. 7,355 תלמידי כיתות ח’ נבחנו ב-215 בתי ספר - במתמטיקה, בקריאה ובמדעים - והם ממצבים את ישראל בתחתית מדינות ה-OECD. אתם זוכרים, אגב, כמה נאבקה ישראל לשכנע את הארגון הבינלאומי הזה שיצרף אותה לשורותיו? איזו חגיגה הייתה פה כאשר התקבלנו? עכשיו מישהו אולי מצטער. הארגון הזה לא עושה חשבון, הוא סטר בפרצופנו והציב לנו מראה.
הבעיה לא בתקציב
חברים וחברות, תקציב החינוך בישראל הוא שני בגודלו לתקציב הביטחון, כמעט 100 מיליארד שקל. מעטים יודעים את הסוד הגלוי הזה. במספרים כאלה החינוך בישראל צריך לחגוג, וישראל הייתה צריכה לתפוס מקום בראש רשימת OECD ולא בתחתיתה. מדינות קטנות ודלות באמצעים מאיתנו התקדמו ועקפו אותנו.
אפילו טורקיה, ה"אויב" החדש שלנו, שאת השגריר שלה הושבנו פעם על כורסה נמוכה כדי שילמד מי גבוה ומי נמוך, מובילה עלינו בגדול: 29 נקודות במתמטיקה, 36 נקודות בקריאה, 52 נקודות במדע. זה קורה ביום שבו מפקד חיל הים מזהיר את טורקיה לבל תתקרב לחופינו...
התקציב אם כן אינו הבעיה, הכסף קיים והוא זורם. איפה הבעיה? מחסור עצום במורים, 31 אלף מורים במקצועות הללו לא עברו הכשרה מתאימה. זאת אומרת שהאנשים הלא נכונים מלמדים את המקצועות הנכונים, אז מה הפלא שזו התוצאה? מקצוע ההוראה הוא לב העניין, אבל מי רוצה ללמוד הוראה ומי מוכן להשקיע על מנת לקבל משכורת נמוכה ויוקרה נמוכה.
נכון, רבים רוצים ללמד עכשיו אזרחות, וזה נשמע כמו תחום פרוץ - מי לא מבין באזרחות. אבל הבעיה אינה שם, היא במקצועות שדורשים מיומנות בהוראה, כמו מתמטיקה, שפה, מדעים וגם אנגלית. שם הפיגור הגדול שלנו, וזה הבור שממנו אנחנו חייבים לצאת. חייבים, אבל אין מי שיוציא אותנו משם.
וצריך לזכור גם את העדיפות המוצהרת של שר החינוך לטיפוח החינוך הדתי והחרדי ולהשקעה במקצועות תנ"ך ומורשת. הכל נכון, מערכות החינוך החרדי והדתי חשובות, אבל ה"תפוקה" שלהן לא עלתה, ומהחינוך החרדי אנחנו רואים בעיקר משתמטי שירות צבאי ומפגינים בכיכרות וברחובות. ואילו תנ"ך ומורשת, כבודם במקומו מונח, אבל מהם לא צומחים מדענים, מהנדסים או רופאים.
התגלגלות במורד ההר
ברגעים כאלה אני מבקש לצלול אל העבר שלנו, להיזכר בהיסטוריה שלנו, העם היהודי, העם ששרד את ההיסטוריה לאורכה מפני שהוא ניחן במיומנויות ובאוריינות שאין לסביבה, מפני שהוא למד והשכיל, וכך מצא דרכים להתבלט, להצטיין, לתרום תרומה אדירה ונדירה לכל מדינה שבה התגורר ולאנושות כולה. כן, לאנושות, לא צריך להצטנע.
כאשר הקמנו את המדינה שלנו והתחלנו מנקודת האפס, ידענו להנחיל למדינת ישראל הצעירה את התכונות האלה, במבחר של תחומים ועניינים, כולל בתחום הצבאי. למדנו כי בביטחון, למשל, גם בביטחון, האיכות האנושית קובעת, וכי היא יכולה להתגבר על נחיתות מספרית ועל נחיתות טכנולוגית.
אמרנו לעצמנו כי הנשק הסודי שלנו הוא האדם, ובאדם גאוותנו. על כן, קבענו, אנו צריכים להשקיע בכל ילד וילדה באשר הם, כמובן, לא רק למען הצטיינות צבאית אלא גם כדי שהם יובילו את המדינה הזו - שהייתה ונשארה מבודדת, דלת אמצעים וחסרת משאבי טבע - אל הצמרת העולמית.
ואכן, היינו שם, כמעט, ועכשיו התגלגלנו מטה-מטה במורד ההר. ראש הממשלה, באחד מנאומיו, חזר לדגם ההיסטורי של ספרטה מול אתונה. כבר דיברתי על כך בטור הזה, אבל היום זה חשוב מתמיד. חשוב לומר לו: אין ספרטה בלי אתונה. לא תהיה פה מדינה שתוכל לפרוח ולהצטיין וגם, כמובן, להגן על עצמה אם אנשיה יחסרו ידע והשכלה רחבים. אנחנו יכולים לייבא כוחות עזר לטפל באזרחינו הסיעודיים, או פועלי בניין כדי לדחוק את הפלסטינים חזרה לשטחי יהודה ושומרון, אולם לא נוכל להביא לוחמים שכירים ל-8200 או לקומנדו הימי. ולא נוכל להשתית את המדינה על לא-ישראלים.
האמת היא שאני שונא לחזור שוב ושוב אל התחום הצבאי-ביטחוני, אבל זה היה החזון של נתניהו. הוא קרא לנו "ספרטה מתקדמת" או משהו כזה, ואני אומר: לא ולא. קודם כל ומעל לכל החינוך, מגיל אפס, כפי שמבטיחים ולא מקיימים כל ארבע שנים, והשקעה אמיתית במורים, כי רק מורה טובה ומורה טוב יצמיחו תלמידים טובים, בתי ספר ומסגרות הולמות, וכמובן סדר עדיפויות לאומי נכון. למרבה התדהמה, המשאבים קיימים, צוריך רק מישהו שיידע לעשות בהם שימוש ראוי.
עכשיו על הקווים מתחממות מפלגות האופוזיציה, ויש כמה מועמדות שטוענות לתפקיד, לא ראיתי, אגב, מועמדים, וחבל. המועמדות עוד לא שם, הן יחכו לאוקטובר, אבל לפחות הרצון קיים וזה נהדר, אני מאחל לכולן הצלחה. הנה, עובדה, האמונה בעצמנו עדיין קיימת והקרב אינו אבוד, בשום פנים ואופן. רשמו לפניכם, הקרב הזה אינו על קיום המדינה, היא תתקיים, אלא על דמותה של המדינה, על אופייה, על ערכיה. איזו מדינה תהיה פה ומי יהיו אזרחיה.
התרעות פיקוד העורף