1. תאריך ההרשעה
היה מיותר לצפות מהם להתפכחות כלשהי. הרי הם לא התפכחו גם אחרי 7 באוקטובר, אז הם יתפכחו עכשיו? האיש הזה מכר להם במשך 15 שנה שהוא "מר ביטחון", שהמומחיות שלו היא "זיהוי סכנות", ש"עכשיו זו המשמרת שלו והאחריות שלו", ש"רק ראש ממשלה אחראי על הביטחון בישראל, לא הצבא ולא הרמטכ"ל ולא שר הביטחון", וכו' וכו'.
והם בלעו הכל בתיאבון ולא הקיאו את זה על עצמם אחרי 7 באוקטובר. כלומר, הם חסינים. חבל על המאמץ. ואני לא מתכוון, חלילה, לליכודניקים או לאנשי ימין או לבני הציונות הדתית. אני מדבר על אנשי מכונת הרעל, חברי מסדר פולחן האישיות ושלל השופרות, שחלק מהם שוריינו עכשיו לרשימת הליכוד באין קופצים אחרים.
הבעיה היא עצם ההתייחסות לוויכוח הזה כאילו יש כאן אקדח מעשן שיאפשר עכשיו למושבעים דמיוניים להרשיע את הנאשם. אז זהו, שלא. הנאשם הזה הורשע מזמן. תאריך ההרשעה: 7 באוקטובר 2023. ללא זכות ערעור. משפט ההיסטוריה לא יבדוק מי הזהיר אותו. להיסטוריה יש תכונה מוזרה: היא עניינית. היא תבדוק, בסך הכל, מי היה ראש הממשלה בזמן האסון הנורא ביותר שקרה ליהודים מאז הקמת המדינה. ההרשעה מיידית, אפילו אוטומטית. כנהוג בקרב בני האדם באשר הם, משחר ימי ההיסטוריה. הקלון מצורף להרשעה באופן אוטומטי אף הוא. לדיראון עולם.
האקדח המעשן, במקרה שלנו, הוא תותח מעשן: תאריך אחד, אסון אחד, אסון 7 באוקטובר. ידע או לא ידע, הוזהר או לא הוזהר, אין לזה שום משמעות. אין בעולם כולו מדינה שבה ראש הממשלה היה מעז להישאר בתפקידו יותר מרבע שעה אחרי אסון בסדר גודל כזה שמתרחש במשמרת שלו. אין ביקום כולו מדינה כזו. בכל שביל החלב, וגם לא בשביל שיבולת השועל (לרגישים ללקטוז), לא תמצאו גלקסיה שבה ראש ממשלה יהיה פטור מאחריות כוללת ועליונה על אירוע כזה.
גם אם המדענים היו מסוגלים לסרוק את היקום עד סופו, כולל כל החורים השחורים, לא תימצא ציוויליזציה תבונית אחת שבה יעז מישהו להעלות על דל שפתיו או דמיונו הפרוע את האפשרות שבנימין נתניהו לא אחראי עליון, כולל, ישיר ופושע לאסון שאירע במשמרת שלו, אחרי ששלט כאן ברציפות שנות דור.
2. המשמרת שלו
בואו נניח שלא היו שלוש אזהרות של אגף המודיעין של צה"ל. בואו נניח שהשב"כ לא שם אזהרה (מסויגת) עשרה ימים לפני הטבח. בואו נניח שהשב"כ לא הביא ראיות מודיעיניות שהכסף הקטארי הולך ליחיא סנוואר, שבועות ספורים אחרי שנתניהו שכנע את הקטארים להתחיל להזרים את המזוודות. בואו נדמיין שאמ"ן לא הצטרף להערכה הזו של השב"כ כעבור חודש נוסף ושנתניהו לא התעקש להמשיך להזרים את המיליארדים לסנוואר.
כל זה, כאמור, לא היה ולא נברא. ובואו נשכח גם ששלושה ראשי שב"כ לא דרשו מנתניהו פעם אחר פעם לחסל את צמרת חמאס, בסך הכל שש פעמים. בואו נניח שאביגדור ליברמן לא דרש לבצע פעולה נרחבת בעזה ולחסל את חמאס, והתפטר כשדרישתו לא מולאה. בואו נעמיד פנים שליברמן לא השאיר אחריו מסמך סודי ביותר (שנחשף אחרי הטבח) שבו הוא מנבא, אחד לאחד, את האסון שיגיע.
אתה בעצמך, בקולך, בבריטונך, הסברת כאן אלף פעמים עד כמה הביטחון הוא נחלתו הבלעדית ואחריותו העליונה של ראש הממשלה, מר נתניהו. ולכן, הדיון כולו מיותר. מה גם שראשי מערכת הביטחון הודו באחריותם, התנצלו, שמו את המפתחות והלכו הביתה. אתה, זה שאמר בכניסה לתפקידו "עכשיו זו המשמרת שלנו. עכשיו זו האחריות שלנו, עכשיו זו האחריות שלי", עדיין נאחז בקרנות המזבח. גם אחרי שהחרבת כאן הכל. אתה מערער את היסודות שעליהן עומדת המדינה, מפיץ תיאוריות בגידה (באמצעות סייעניך השונים), מטיל אשמה ודופי בכל מי שאינו אתה, קורע ומשסע את החברה, מרסק את האמון במוסדותיה ושורף את המועדון על יושביו, רק כדי לשרוד עוד כמה ימים בשלטון.
גם מהפשע הזה לא תוכל לחמוק. גם את כל מה שאתה מעולל לנו מהרגע שהקמת את הממשלה הזו, לא תוכל להפיל על אחרים. יריב לוין, שמחה רוטמן וכל שאר גמדי ההרס שלך, הם בקושי סייענים. ניצבים במחזה שאתה ביימת ואתה הפקת. גם אם תנצח בבחירות הקרובות, לא תוכל להימלט מהאמת.
3. תסתכל לי בעיניים
עכשיו, לפני הדיון בשיחה ההיא, נחזור לעובדות: את מי הוא לא מאשים בכישלונו? בעצם, את כולם. נתחיל באוסלו. ובכן, נתניהו נבחר לראשות הממשלה שלוש שנים אחרי אוסלו ואמור היה להביא אלטרנטיבה. במקום זה, הוא המשיך את אוסלו והעז לעשות מעשה שאפילו שמעון פרס לא עשה: החזיר לערפאת את עיר האבות, הלא היא חברון, ניהל איתו מו"מ, חיבק אותו, "מצא חבר בבית הלבן", חתם על וויי פלנטיישן והפסיד את השלטון. כשחזר אליו, לא שינה את דרכיו. להפך: נשא את נאום בר-אילן, הכיר בפתרון שתי המדינות והיה המנהיג הימני הראשון שעשה את זה.
ועוד לא דיברנו על העובדה הפשוטה שנתניהו הוא אבי "תורת ההכלה". הוא זה שחינך ואילף את ראשי זרועות הביטחון לאורך כמעט 15 שנה שאסור לאתגר את חמאס, שאסור להיקלע לקטטות עם חמאס, שצריך להפעיל "מקלות וגזרים" ולהתמכר לשקט בכל מחיר. הוא היה זה שדילג על כל ההזדמנויות לרסק את חמאס, ברח מכל הסבבים, תמך בכל הפסקות האש ודחה את כל התוכניות ההתקפיות שהוצגו לו.
את כל הנתונים האלה אמורים להציג בפני חבר המושבעים רק בשלב הטיעונים לעונש. אין להם, כאמור, קשר להרשעה עצמה. היא לא נתונה לספק או ויכוח. מי שהיה במשמרת, הוא האחראי. מי שעומד בראש המערכת, הוא זה שיכול להתפאר בהישגיה או לקבל אחריות על כישלונה. זה עקרון ההפעלה. זו הייתה המשמרת שלך, ביבי. אתה התרכזת בלשמור על עצמך, לא על המדינה. אתה אשם, אתה אחראי, אפילו אתה לא תצליח לשנות את זה.
האם הייתה שיחה שבמהלכה הזהיר שליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, את נתניהו מרעידת אדמה או מאלימות חריגה מצד חמאס בזמן הקרוב? הסיפור הובא על ידי שלומי אלדר ורותי יובל, שעבדו עליו מעל שנה. למיטב בדיקתי, הם מגובים ומוצלבים ועומדים על קרקע יציבה. אבל גם כאן, לפני שצוללים לפרטים ולעובדות (ולהקלטות), יש סימנים פשוטים יותר.
כל כתב מדיני מתחיל יודע שאם סיפור בסדר הגודל הזה, בעיתוי הזה, אינו סיפור נכון, חובה על העומדים במרכזו לאשרו או להכחישו. מיד. על הסף. שיחת אזהרה דרמטית של מנהיג אזורי בולט עם ראש ממשלת ישראל זמן קצר לפני הטבח, זו רעידת אדמה. איחוד האמירויות חייבת להתייחס לאירוע הזה. אם הוא לא נכון, היא הייתה מכחישה אותו מיד. מוחמד בן זאיד אינו קפלניסט. את הסכמי אברהם הוא חתם עם נתניהו. את הסיוע הנרחב, כולל סוללות כיפת ברזל ושיתוף פעולה צבאי הדוק במהלך המלחמה, הוא קיבל מנתניהו. הוא לא יכול לסמן את עצמו כמי שמנסה להביא להפלת נתניהו, ערב בחירות. ולכן, כל כתב מדיני מתחיל יודע שסיפור מהסוג הזה לא יכול לעבור סתם ככה. אם זה לא נכון, צריך להכחיש אותו. עם כל הצער שבדבר.
הם לא הכחישו אותו. היה להם בוקר צפוף של התייעצויות קדחתניות, בסיומו החליטו לא להגיב. בעולם המדיני שתיקה מתפרשת כהודאה. אלא שזה לא הרגיע את הסערה, אז אחר כך הם הגיבו. מי שיודע לקרוא תגובות דיפלומטיות מבין, ממבט ראשון, וגם שני, שאין בהודעת האמירויות הכחשה. להפך, יש בה אישור מובלע של הדברים.
הוותיקים שבנו זוכרים איך פתח את מנהרת הכותל, מה שהוביל לפרוץ אירועי דמים, בלי להיוועץ עם שר הביטחון יצחק מרדכי. איך ניהל מו"מ על ירידה מרמת הגולן מול הנשיא אסד האב, באמצעות שליח אישי פרטי בשם רונאלד לאודר. הנ"ל טס בין דמשק לירושלים במטוסו הפרטי, הציג לאסד מפות של הנסיגה מהגולן, וכל זה בלי ששר הביטחון ידע או מערכת הביטחון ידעה.
"תסתכל לי בעיניים", אמר מרדכי לנתניהו בעימות הטלוויזיוני הבלתי נשכח ההוא, והתכוון בדיוק לסיפור הזה. אני חשפתי בעמודים הללו לא מזמן איך נתניהו הפעיל איש עסקים פרטי נוסף, שלומי פוגל, לניהול מו"מ ישיר וחסר תקדים עם חמאס, מאחורי גבה של מערכת הביטחון, שניהלה במקביל את אותו המו"מ עצמו בהנחיית נתניהו. ערוץ אחד רשמי, ממלכתי, מדווח ומוסדר, מאחוריו ערוץ נוסף אישי, פיראטי, לא מדווח ולא מוסדר. ולא בפעם הראשונה.
זוכרים את פרשת הצוללות? הוא אישר לאנגלה מרקל למכור צוללות אסטרטגיות למצרים בלי להתייעץ או לעדכן את שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש אמ"ן או מפקד חיל הים. הוא שיקר והכחיש את עצם נתינת האישור הזה לאורך תקופה ארוכה, עד שנשבר מול קרן מרציאנו והודה. כדי למלט את נפשו, אמר שגילה את זה "רק לשלושה אנשים" שיודעים איזשהו "סוד" נוראי שהוא בעצם התירוץ לכך שאכן אישר לגרמנים את מכירת הצוללות. כל שלושת האנשים המדוברים הכחישו מיד שידעו והכחישו ששותפו בסוד כלשהו.
הסוד היחיד, שכלל אינו סודי, הוא העובדה שנתניהו לא מסוגל לעבוד במערכת מסודרת. אין לו אמון באיש זולתו, ורעייתו. צריך לקוות שהבן לא הוכנס לרשימת שותפי הסוד הזו. מי שקרא את הריאיון שפורסם כאן בשבוע שעבר עם ד"ר רות בר, שהייתה היועצת האסטרטגית של נתניהו בשנים שבהן התגבשה אישיותו כפוליטיקאי, מבין את שורשי ההתנהגות הסוציופתית הזו: בר מספרת על "תחושת העליונות הקיצונית" שזיהתה בנתניהו הצעיר, כמעט מהרגע הראשון. "זו הייתה תחושה של עליונות עמוקה, כמעט מפחידה. הוא היה בטוח שהוא מעל כולם. את כל האחרים הוא כינה בזלזול 'פקידים'. אפשר להגיד שכל יריביו היו בעיניו קטנים, עלובים וחסרי משמעות. הוא קרא 'פקידים' לכולם. גם אנשי צבא ורמטכ"לים, כמובן עיתונאים ואנשי תקשורת, כל היריבים הפוליטיים, כל הקולגות. העליונות שלו הייתה מובנית, גם על נשיא ארה"ב. הוא היה מעל כולם. מעולם לא נתקלתי באדם עם תחושת עליונות קיצונית כל כך".
4. אין עוד מלבדו
ולכן, כשהוא מקבל שיחה מאדם שאין אמין ומכובד יותר ממנו במזרח התיכון, בעל הברית שלו מוחמד בן זאיד, הוא לא מעלה בדעתו לשתף מישהו. הוא לא מעלה בדעתו להעביר את פרטי השיחה כמקובל למערכת הביטחון. הוא נמצא ב"מוד" אחר. הוא עובד קשה על הנורמליזציה עם סעודיה. כמה ימים קודם, בדיון ביטחוני, הוא אמר לכל ראשי המערכת שזה מתקרב ושארגונים או מדינות ינסו להפריע לזה. הוא רואה בשיחת הטלפון עם בן זאיד גורם מפריע. מה, אני אצא עכשיו לסבב מיותר מול חמאס ואאבד את הסיכוי לחתימה עם סעודיה? עדיף להשתיק את זה. עדיף להתעלם מזה. להתייעץ עם מישהו? מיותר. הם כולם פקידים.
זה הלך הרוח של האיש, אם אכן הייתה שיחת אזהרה. ככה הוא בנוי. ככה הוא חושב. אין עוד מלבדו. הוא לא זקוק לעזרה מאף אחד, ולכן אין טעם להעביר הלאה. זו הסיבה לכך שהוא מרכיב ממשלות מופרכות שבהן אף שר לא מתאים לתפקידו. גם הם מיותרים, השרים. הוא מנהל את הכל. וגם המנכ"לים, זה פשוט בזבוז זמן ואנרגיה. כולם פקידים, חוץ ממנו. ואם משהו רע יקרה? אה, אז הכל יתהפך בבת אחד. הוא בסך הכל פקיד שלא נתנו לו לפעול. עצרו אותו, בלמו אותו, לא דיווחו לו ולא העירו אותו. הוא פקיד. הם האחראים.
רק לצורך השוואה, באותם ימים ממש שבהם הזהיר, לכאורה, MBZ את נתניהו, הגיעה לשב"כ התרעה ממוקדת שקשורה בחמאס וסנוואר. על פי ההתרעה, חמאס מתכוון למשהו גדול שיביא ל"ריקון בתי הכלא בישראל". רונן בר הביא את ההתרעה לפתחו של נתניהו. התקיים עליה דיון. במהלך הדיון השב"כ טען שסנוואר, אולי, "יוצא מאיפוס" וצריך לאפס אותו. נתניהו הרגיע ומנע כל פעולה.
5. שריון לא אפקטיבי
התרעות פיקוד העורף