האווירה הכללית במדינה הייתה של יציבות, אבל מתחת לפני השטח החלו לבעבע זרמים עכורים כתוצאה ממתחים עדתיים. אלה הגיעו לשיאם בקיץ 1959, חודשים ספורים לפני הבחירות, במהומות שפרצו בוואדי סאליב שבחיפה והתפשטו ליישובים נוספים.
הממשלה הצליחה להרגיע את הרוחות במחאה החברתית שפרצה, אבל לא הצליחה להעלים את “השד העדתי", ששרד עד ימינו. למרות אירועי ואדי סאליב, מפא"י בראשות בן-גוריון זכתה בבחירות בהישג הגדול ביותר בתולדותיה – 47 מנדטים.
למרות הרוב המוצק, ממשלת מפא"י נפלה אחרי פחות משנתיים. בשונה מנתניהו כיום, שנאמן לשרידותו ולהמשך שלטונו, ראש הממשלה בן-גוריון דרש ממפלגתו לפתוח מחדש את פרשת לבון, מתוך כוונה לברר עד תום מי נתן את ההוראה שהולידה בזמנו את “עסק הביש" שהותיר פצע שלא הגליד עד היום.
התרעות פיקוד העורף