בשנת 1939, בשעה שהאסון הגדול בתולדות העם היהודי כבר היה בהתהוות, פרסמה בריטניה את הספר הלבן והגבילה דרמטית את העלייה היהודית לארץ ישראל ואת רכישת הקרקעות בה. כמעט 90 שנה חלפו, המנדט הבריטי הסתיים וישראל הפכה למדינה חזקה וריבונית, אלא שבלונדון יש מי שעדיין הוזה כי בידיו הזכות לחלק לנו אישורי התיישבות.
האירוניה בולטת כשמביטים במפה. בריטניה מחזיקה עד היום ב-14 טריטוריות מעבר לים, ובהן איי פוקלנד וגיברלטר. גם צרפת מחזיקה בטריטוריות הרחק מגבולות אירופה, מגינאה הצרפתית ועד קלדוניה החדשה ופולינזיה הצרפתית. אלא שיש הבדל: עבורן מדובר בשטחים מרוחקים, המוחזקים מכוח אינטרסים מדיניים ואסטרטגיים. יהודה ושומרון אינם מושבה מעבר לים, אלא לב ארץ אבותינו, שבו עוצבה ההיסטוריה של העם היהודי.
עכשיו לונדון, פריז והמדינות שחברו אליהן חוזרות לאותה תפיסה פטרונית, בשעה שאירופה עצמה מתמודדת עם עלייה חריפה באנטישמיות ועם קיצוניות אסלאמיסטית. ממשלות שמתקשות להבטיח שיהודים יוכלו להסתובב בבטחה ברחובותיהן צריכות לגלות צניעות לפני שהן מטיפות מוסר למדינת היהודים.
והתגובה המשמעותית ביותר צריכה להינתן ביהודה ושומרון: האצת הבנייה, הרחבת היישובים, התקדמות לעבר החלת הריבונות, ומעל הכל - ביטול הסכמי אוסלו. סער הניח את העיקרון הנכון: פעולה נגד ישראל נענית בפעולה ישראלית. כעת על הממשלה להפוך אותו למדיניות.
התרעות פיקוד העורף