עמית ובהרב מיארה הם "החוק"
"המצב החריג"
הנדסת הרכבים
"כוח אדם הוא מדיניות"
"הפקיד כמנהיג"
קבורת פרשת הפצ"רית
עמית לעומת זאת הוא לא זה ולא זה. הוא מגיע מהמשפט האזרחי ואין לו מושג במשפט חוקתי; הוא יוצר נורמות שאין להן כל תקדים בעולם, שחותרות תחת עקרונות דמוקרטיים יסודיים של נשיאה באחריות; והוא גם מתקשה לייצר הסכמות בעליון, ותחת זאת מעדיף להשתמש לרעה בכוחו בקביעת הרכבים כדי להכתיב את דעתו כהלכה, תוך זלזול בעמיתיו השופטים מהמחנה הנוגד.
יצחק עמית יירשם כנשיא המושחת ביותר בתולדות בית המשפט העליון בישראל. כשיפרוש בעוד שנתיים הוא יותיר אחריו מוסד שאיבד לחלוטין אמון מצד מרבית האזרחים, מוסד שפועל בצורה גלויה כצד במחלוקת פוליטית ובמאבק על שליטה על מפתחות המדינה.